עיני צריך לתת דוגמא
גינגי פרידמן
עיני מחפש משרד פרסום שיקבל עליו את הטיפול בקמפיין לעידוד התאגדויות העובדים. נחשו מי יעבוד ויכין את הקמפיין החשוב הזה? נכון מאוד. לא אחר אלא משרד פרסום שעובדיו אינם מאוגדים. זה לא נראה לכם אבסורד? למה הדבר דומה, למשרד שמפרסם את קוקה קולה אך מגיש לעובדיו ולאורחיו פפסי קולה. או פרסומאי המפרסם את ב.מ.וו ונוהג במרצדס. לא פחות.
המטרה ברוכה והצורך אינו מוטל בספק. אבל עיני לא יכול להרשות לעצמו להטיל את המשימה על משרד שעובדיו אינם מאוגדים. זה פשוט יהיה גול עצמי. בבחינת נאה דורש ואינו מקיים. בדיוק כמו ההסתדרות העומדת בראש המאבק נגד תופעת עובדי הקבלן ומעסיקה בעצמה עובדי קבלן.
אחת הבעיות הכאובות ביותר בתעשיית הפרסום היא ניצול העובדים. העסקתם מעל ומעבר למספר השעות המקובלות על פי חוק שעות העבודה והמנוחה, ללא תמורה נאותה. ברוב משרדי הפרסום העובדים מגיעים בבוקר לעבודה ואין להם מושג מתי יסיימו. ברוב המקרים עובדים נשארים במשרד עד השעות המאוחרות ביותר כמו גם מוזעקים לעבודה דחופה בימי שישי ושבת וכל זאת ללא תמורה. אף אחד לא מעז לסרב או להתקומם כי כל עובד יודע שהדבר יעלה לו באובדן משרתו.
התוצאה היא שמרבית העובדים מחפשים את דרכם החוצה מעולם הפרסום כבר לאחר שנה או שנתיים, כשהחלום הרטוב של כל עובד הוא "לעבור לצד הלקוח".
שחיקת העובדים לא רק פוגעת בזכויותיהם היא גם ניכרת באיכות עבודתם. ברור לגמרי שלאחר 8 שעות עבודה הראש מתעייף ונוטה לבצע טעויות ולהשלים עם בינוניות. אני כבר לא מדבר על כך שעובד שאין לו זמן לחיים פרטיים ולטעינת מצברים מייבש את מקורות יצירתיותו ונאנס לשאוב מבארות זרות.
לפני מספר חודשים עלתה שוועת עובדי הפרסום על גלי הרשתות החברתיות אך הקריאה האנונימית להתאגדות נפלה כנראה על אוזניים ערלות. אני מצדי הצעתי את עזרתי לכל ניסיון התאגדות, כי אני סבור שטובת הענף תלויה בכך, אך איש לא הרים את הכפפה.
אני יודע שהעובדים מפוחדים. הם אינם יודעים שבאפשרותם להתאגד ולהגן על זכויותיהם מבלי לסכן את עצמם.
אני מנצל את ההזדמנות שעיני נזקק לעזרתם של עובדי הפרסום כדי להזכיר לו שמי שיעבוד על הקמפיין שלו, ויהיו מי שיהיו, יהיו עובדים בלתי מאוגדים בעצמם. האם זה נראה לו הגיוני? עליו להתנות את קבלת התקציב בכך שעובדי המשרד יצטרפו להסתדרות. יתרה מכך, לפני הפנייה אל משרדי הפרסום עליו לקיים תנאים שיאפשרו לעובדי הפרסום להתאגד.
זה גם המקום להדגיש שבעלי משרדי הפרסום סוחטים את עובדיהם כלימוני חינם לא מרוע לב או מרשעות אלא אך ורק בגלל שהם יכולים. ובגלל שלא ניחנו בראייה מרחיקת לכת. בהתנהגותם הם פוגעים בעצמם ובענף כולו אך הם אינם מסוגלים להתאפק והם לא יודעים להציב גבולות ללקוחותיהם. ועד כה לא נמצא מי שיעצור בעדם, לטובתם.
הכותב הוא מנכ"ל ADMAN החברה למשאבי אנוש לענפי הפרסום, השיווק והתקשורת
פורסם באייס ב-12.6.13
שלח מאמר
