כל תקציבאית שמגיעה אלי לפגישת הכרות אני יודע מראש מה היא הולכת להגיד לי (ורק לעתים נדירות אני מופתע) "אני רוצה לעבור לצד הלקוח" כשאני שואל למה?? אני נתקל תמיד באותן התשובות : כי אני רוצה חיים, כי מיציתי, כי אני רוצה להעמיק בנושא אחד, כי אני רוצה להשפיע , כי אני לא מתוגמלת כראוי, כי אני רוצה להתקדם, ועוד כיוצא באלה.
התשובות הן בנאליות ושטחיות אבל הן מסתירות אמת עמוקה .לאחר מחקר על מדגם של מאות רבות של מרואיינות הגעתי למספר השערות ולתובנה מרתקת.
הסיבה העיקרית והבסיסית ביותר לרצונן של התקציבאיות לעזוב את המקצוע היא שהן גילו מהר מאוד שזה לא מה שהן חשבו. הן, בנו לעצמן דימוי של מקצוע זוהר "מגניב" שבו כל היום חבר'ה צעירים ו"קולים" מחליפים דאחקות, יוצרים פרסומות מדליקות ומתחככים באושיות המשק ובסלבס מתעשיית הבידור. ואז, הן מגלות במהרה, שדבר מזה איננו מתקיים והמציאות היא הרבה יותר מציאותית. היא מורכבת מעבודה קשה, תובענית, רבת שעות ובעיקר כפוית טובה. ואם את לא מצוינת אז את גם לא מתוגמלת לשביעות רצונך.
האמת היא שפרסום זה מקצוע המתאים אך ורק לאנשים שאש הפרסום בוערת בעצמותיהם. אנשים המונעים ע"י התשוקה, היצירתיות, הרצון להשפיע, השאיפה להוביל ולפרוץ דרכים. אם אין לך את זה את מגלה מהר מאוד שאת במקצוע הלא נכון. ואת נחפזת לחפש את דרכך החוצה כל עוד נפשך בך.
הסיבה השנייה שכולן רוצות לעבור לצד הלקוח היא רצונן לעשות לאחרות מה שעשו להן. מין שאיפת נקם עמוקה וראשונית מאוד החבויה עמוק אצל כל אחד מאתנו.
הסיבה השלישית טמונה באשליה אופטית. כל תקציבאית השואפת לעבור אל הלקוח אומרת לעצמה שהיא מעדיפה להיות בצד של מקבל השרות ולא נותן השרות. וזאת אשליה, כיוון שאת לעולם נותנת שרות. אמנם לאנשים אחרים, אבל זה התנאי הבסיסי של כל עבודה. מתן שרות. ללקוחות, לספקים, לעמיתיך לעבודה, למנהלים שלך וכ"ו. מי שלא מבין את זה איננו מבין דבר.
אבל התובנה המרתקת ביותר בתופעת הרצון לעבור אל הלקוח הבליחה בראשי באור נגוהות לאחר ששאלתי כל תקציבאית כזאת "האם יש מי מבין הלקוחות שלך שהיית רוצה לעבוד אצלו?" וב-90% מהמקרים הן היו מזדעזעות ואומרות "בשום פנים ואופן לא" כי את הלקוחות האלה הן מכירות לפניי ולפנים והן יודעות שזה לא כיף גדול לעבוד אצלם. אולי אפילו ההפך. אז למה המילה "לקוח" מהלכת עליהם קסמים ולמה הן שואפות לעבור אל הלקוח? למה הן סבורות שהלקוח שהן אינן מכירות שונה או טוב יותר מזה שהן מכירות? בגלל ההדחקה. כי אם הן תכרנה בעובדה שהלקוח איננו טוב יותר ממשרד הפרסום אז לאן עוד נותר להן לשאוף? מה יהיה מחוז הכיסופים שלהן?
אני מסכים שמי שרוצה לעזוב את מקצוע הפרסום צריכה לעשות זאת מיד ויפה שעה אחת קודם. אבל, רצוי לעשות זאת בראייה מפוכחת ובידיעה בהירה לקראת מה את הולכת. ללא אשליות וללא דמיונות סרק שאם לא כן גם המעבר המיוחל לא יצלח. כיוון שגם העבודה אצל "הלקוח" איננה יכולה להיות בבחינת ברירת מחדל. היא צריכה לנבוע מרצון אמתי וכן לבצע את התפקיד הבא בהתלהבות ,תוך חתירה להצלחה והתגברות על הקשיים הצפויים. לא סתם אנחנו אומרים על קברו של המת בבית העלמין "דע מאין באת ולאן אתה הולך ובפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון"
הכותב הוא מנכ"ל ADMAN החברה למשאבי אנוש לענפי הפרסום, השיווק והתקשורת
פורסם במזבלה ב-4.8.13
