Breaking News

מי צריך משמעת במשרדי פרסום?

אזהרה. טור זה עתיד להרגיז ולקומם את רוב העובדים

בעולם הפרסום המקומי. לכן, מומלץ רק לבעלי עצבים חזקים ו/או

בעלי ראש פתוח, להמשיך בקריאת הטור.

לא מזמן, פנה אלי, בעלים של משרד פרסום וביקש את עצתי

בשאלה איך להשליט משמעת , ברמה סבירה, במשרדו.

הוא התלונן שאנשיו מאחרים לפגישות עבודה פנימיות,

הם באים לא מוכנים, החומרים לפגישה לא תמיד מוכנים,

בזמן הישיבה, הם עונים לטלפונים של לקוחות, שולחים

הודעות SMS , פורשים לפני סיום הדיון למשימות "דחופות"

בקיצור, "הברדק חוגג"

בתחילה, די הופתעתי, בד"כ מבקשים ממני ייעוץ איסטרטגי

כזה או אחר אבל זאת היתה הפעם הראשונה שמישהו

דיבר איתי על בעיות משמעת.

לאחר רגע של מחשבה, הבנתי שמדובר בבעיה אמיתית.

בעיה המאפיינת את הענף. גם במשרד שלי, בזמנו, היו בעיות דומות.

הצעתי לו מה שהצעתי (זוטות, למען האמת)

הוא מצידו היה ספקן לגבי התוצאות אבל קיבל עליו ליישם את המלצותי.

לאחר זמן, כשהתעניינתי אם הנסיון עלה יפה, הוא בישר

לי בשמחה ש"העסק דופק כמו שעון"

נזכרתי ,שכבעלים של משרד פרסום, הצהרתי תמיד בגאווה ילדותית,

שעוד לא נולד העובד שיעשה ממני רס"ר משמעת.

אני טענתי, באמונה שלמה, שאני מעסיק אנשים רציניים,

אחראיים, בעלי משמעת עצמית ומוסר עבודה גבוה ולכן

הם יודעים לנהל את עצמם ולהפיק מעצמם את המיטב,

מבלי שיהיה צורך לכבול אותם בנהלים ו/או להעמיד עליהם, שוטר.

בחוכמה שלאחר מעשה, אני חייב להודות שטעיתי. בגדול.

מסתבר, שגם האנשים האחראיים ביותר, כשהם מתחבטים

בשאלה היומיומית, מה עדיף, עוד שעה במיטה או הגעה מוקדמת לעבודה?

יעדיפו בד"כ את החלופה הראשונה.

כאשר התירוץ הוא " מה זה חשוב מתי אנחנו באים, העיקר

שהעבודה תתבצע". וזאת טעות קשה. כשאנשים לא מגיעים

יחד לעבודה, דברים רבים מתעכבים כי תמיד מחכים למישהו,

שבלעדיו אי אפשר להמשיך. כשאנשים מגיעים למשרד באיחור,

הלקוחות (שמגיעים מוקדם) מאבדים את סבלנותם ומתייחסים אליהם בזלזול.

וכשהעובדים מגיעים, באופן נון-שאלנטי, בין 9.30 ל-10, נוצרת

אוירה כללית של חוסר רצינות וחוסר מקצועיות.

כאשר אין מסגרת של משטר עבודה המשרד נראה ומתנהג כמו קייטנה,

טעויות קורות לרוב והנזקים למשרד וללקוחות, עצומים.

זה לא סתם שבצבא, מקפידים על הופעה, סדר וניקיון,

דיוק וציות לפקודות. מסתבר שכל הדברים האלה משליכים

ישירות על משמעת הקרב. אין אפס.

היום, אני חייב להודות שההתנהלות החופשית המאפיינת

את רוב משרדי הפרסום, היא בעוכריהם.

גם תרבות הלבוש במשרדי הפרסום, היא חלק מהמשמעת

או מהיעדרה. אני מבקר , בלא מעט , משרדי פרסום,

מהגדולים ביותר ועד הקטנים ביותר ואני נדהם כל פעם

מחדש לראות איך אנשים באים לעבודה. ברוב המקרים

הלבוש מרושל, גברים לא מגולחים, חלקם בסנדלים, והמשרד

נראה יותר כמו מעון של טעוני טיפוח מאשר מקום עבודה רציני.

לתרבות הלבוש יש חשיבות בשני מישורים. תרבות הלבוש

משליכה על אווירת העבודה ועל ההתייחסות המקצועית

והיא משליכה ישירות על הדימוי הנתפס של המשרד

ועובדיו בעיני לקוחותיו.

בניגוד למקובל לחשוב במשרדי פרסום, לבוש מרושל

איננו מעיד על יצירתיות הוא מעיד על רשלנות.

אמנם, אנחנו כישראלים, אוהבים לחשוב שאנחנו חכמים

יותר משאר העולם אבל יש בכל זאת מעט דברים

שכדאי לנו ללמוד מאחרים. אחד מהם הוא משטר העבודה

במשרדי הפרסום בארה"ב ובאירופה.

ברוב המשרדים קיימים כללים ונהלים ברורים וקוד לבוש מוגדר ומפורט

וקיימת הקפדה על שמירתם.

יש שעות עבודה קבועות. נכון, מדי פעם , במקרי חרום, נשארים

מעבר לשעות העבודה. אבל רק במקרים יוצאים מהכלל.

לדעתי, המקור לכל בעיות המשמעת, לריבוי הטעויות,

כמו גם לחסמי יצירתיות ולפליטה מוגברת של עובדים מהענף

הוא תרבות העבודה מסביב לשעון.

הכל יודעים, שבמשרדי פרסום עובדים "מהנץ החמה עד צאת הנשמה".

האמת היא שרק חלקו השני של המשפט נכון. 9.30-10 בבוקר, זה לא הנץ החמה.

כשעובד משקיע למעלה משמונה שעות עבודה ביום מבלי להיות

מתוגמל על כך, הוא בטוח שמותר לו לאחר, מותר לצאת להפסקות

ארוכות, מותר לו לנהל שיחות פרטיות לרוב, או במלים אחרות,

מותר לו לעשות ככל העולה על רוחו.

העבודה מסביב לשעון, במשרדי פרסום היא אם כל חטאת.

מחקרים מלמדים שרוב הטעויות בעבודה מבוצעות אחרי 8 שעות עבודה.

אנשי קריאייטיב שאין להם זמן לטעון מצברים בקריאה, בילוי,

קולנוע, תיאטרון, תערוכות וכ"ו מייבשים את מקורות

היצירה שלהם ועובדים שאין להם זמן לחיים פרטיים, חיי חברה

וחיי משפחה, נשחקים ונפלטים מהענף, במהירות גבוהה.

ומעל לכל, עובדים שנשמתם יצאה מניבים עבודה חסרת נשמה

קל וחומר , חסרת נשמה יתרה. וללא נשמה יתרה אין פרסום מבריק.

זה עד כדי כך פשוט.

אבל משמעת היא לא רק בדברים המובנים מאליהם, משמעת

במשרד פרסום היא הרבה מעבר לכך. היא בעיקר משמעת מקצועית

וחסרונה בולט עוד יותר.

יש מעט מאוד משרדי פרסום בארץ

שפיתחו ויישמו כלים ותבניות עבודה מקצועיים. תבניות המנחות את העובדים

איך עושים מה, איך בודקים, איך מודדים ואיך עוקבים.

במשרדי פרסום בארצות המערב, לכל משרד יש את תבניות העבודה

שלו , עליהן גאוותו והוא מקפיד מאוד על יישומן.

אני יודע, שהטיעון הראשון שיעלה בראשו של כל פרסומאי

ישראלי מצוי הוא שהתבניות הללו עלולות לדכא את היצירתיות

ואני טוען שההפך הוא הנכון. הן מאפשרות לעובדים , בתחומים

השונים להפיק מעצמם את המיטב ולנתבו לאפיקים המועילים

ללקוחותיהם.

אבל חברה שאין בה משמעת עבודה בסיסית, לא סביר שתהיה

בה משמעת מקצועית.

עכשיו תאמרו בוודאי, כך זה עובד כבר שנים רבות, אז כנראה שזה

בכל זאת עובד ואני אומר שהכל מתחיל ונגמר במפרסמים.

כמו שהם לא יודעים איך לבחור את משרדי הפרסום שלהם, הם לא יודעים איך להפעיל את משרדי הפרסום שלהם, הם לא יודעים

מה לדרוש מהם ולכן גם הם חושבים שזה מה שיש, זה תמיד היה,

כך זה אצל כולם, אז כנראה שכך זה צריך להיות. ולא היא.

הכותב הוא מנכ"ל ADMAN החברה למשאבי אנוש לענפי הפרסום,

השיווק והתקשורת

פורסם ב-YNET ב-10.3.09

חדשות יומיות | מזג האויר בישראל
רכישת תבניות איכותיות | רכישת דומיינים בזול | וובסל קידום שיווק פירסום באינטרנטפתרונות דיגיטל | קידום אתרים פיתוח אתרים |הקמת אתרים | פוסטרים | ליטוגרפיות | תמונות קנבס | צלם אדריכלות | מודעות שכדאי לראות | ספריית עסקים מקודמים | קידום אורגני בגוגל

About גינגי פרידמן

גינגי פרידמן נמנה עם האבות המייסדים של הפרסום המודרני בארץ. הישראלי הראשון שלמד פרסום באקדמיה (Watford College) הקים את משרד הפרסום ADMARK בשנת 1976. המשרד היה אחראי לפריצות דרך חשובות בענף ונחשב למשרד ייחודי ומשפיע. בשנת 2001 הקים את חברת ההשמה ADMAN המתמחה בענפי הפרסום, השיווק והתקשורת. כמו כן, הוא מרצה מבוקש במכללות ובגופים וארגונים שונים. משמש כיועץ לחברות ולפרטיים. הגיש את תכנית הראיונות "שיחות מהביצה" ובעל טורים בדה מרקר, YNET, אותות, ICE ומזבלה. גינגי כתב 5 רומנים ו-2 ספרי הגיגים פילוסופיים על השפה העברית.

Check Also

צילום ברוריה אלעד

המזרחן תושב חיפה אל"מ (מיל.) ד"ר משה אלעד פרסם השבוע את הספר סוגיות הליבה בסכסוך הישראלי – פלסטיני

הישג לספרו של המזרחן החיפאי אל"מ (מיל.) ד"ר משה אלעד אודות סוגיות הליבה בסכסוך הישראלי  …

היומן שנכתב על-ידי יוסף דעדוש במחנה הריכוז ג'אדו התגלה שנים רבות לאחר מותו ונמסר בטקס מרגש ל"יד ושם"

ביום השואה הבינלאומי: יומן גנוז ממחנה ריכוז בלוב נמסר ל"יד ושם" היומן שנכתב על-ידי יוסף …