Breaking News

בשבח החנופה

ביקור הנשיא בוש איחד את כל העיתונאים
סביב נושא אחד. הלעג לאולמרט החנף. מה לא אמרו
על דברי החנופה שהרעיף על אורחו.
"מביך" "דביק" "מתרפס" "זוחל" ועוד כיוצא באלה דברי גנאי
וחלקם
אפילו הביאו הקלטות מדברי החנופה
שהשמיע באוזני הנשיא מובארק, בפגישתם בשארם,
רק כדי לכנותו "חנפן סדרתי" (הטעות, במקור)
נכון, אני יודע שמקובל אצלנו לגנות חנופה
ולשבח כנות וישירות או מה שנקרא "דוגריות".
זה ממש מדהים איך אנשים שלא מכירים דבר
וחצי דבר במקורותינו מכירים את המשפט
"אין אומרים שבחו של אדם בפניו, שמא יגבה לבבו"
ומקדשים, דווקא אותו.
ברשותכם, אנצל במה מכובדת זאת כדי לכתוב כתב הגנה
על החנופה. אני יודע שאני מסתכן בקצפם של כל
יפי הנפש. אז מה? אני כבר רגיל.
חנופה (על פי מילון ספיר) "דבר שבח הנאמר או נעשה
למישהו כדי למצוא חן בעיניו בכוונה להפיק טובת הנאה"
ארבע דרגות לה לחנופה.
חנופה לייט. חנופה מרומזת. לדוגמא " מי כמוך יודע ש.."
זהו סגנון מאוד נפוץ של חנופה המייחסת לשומע ידע
ונסיון ידועים היטב, לכאורה. זה אמנם לא נשמע כחנופה אבל זה בדיוק
מה שזה.
חנופה. שלא בפניו. דהיינו, הפצת דברי שבח וקילוסין
על אדם, שלא בפניו, בידיעה שהדברים יגיעו לאוזניו
ויגרמו לו לנטות לך טובה..
חנופה בוטה. כשאתה מונה לאדם, בפניו ובקול רם, את שבחיו
ומעלותיו. הקיימים והבדויים.
החנופה האולטימטיבית. בפניו ובפני הרבים. זה מה שעושה
אולמרט. הוא עוטף את אורחיו החשובים בשבחים
ובמחמאות, בפניהם ובפני קהל השומעים והתקשורת העולמית.
אז מה רע ,בזה?
אני לא ראיתי את מובארק או את בוש נבוכים, או מוחים.
אדרבא, הם נראו מתמוגגים.
השאלה היא לא אם זה דביק או מתרפס כי אם, האם כתוצאה
מכך הנשיא בוש יצא מכאן עם רגשות חיוביים יותר כלפינו
או ההפך? או לחילופין, האם ללא דברי החנופה בפניו וברבים,
היינו משיגים יותר או פחות?
לעניות דעתי, התשובות ברורות.
מן הידועות היא שמנהיגים ופוליטיקאים הם בעלי
אגו מאוד מפותח ובעיקר רגיש. במידה רבה יותר
מאשר בני תמותה רגילים. לכן, אין גבול לכמויות
החנופה שאפשר להגיש להם. הם יבלעו הכל בתאווה
רבה. ויבקשו עוד.
אבל, בהזדמנות זאת, הרשו להרחיב מעט את היריעה.
משפט אמריקני, אומר "עם מעט חנופה תגיע רחוק"
(מסתבר שהאמריקנים יותר מעשיים מחז"לינו)
אני טוען, בהקשר זה, שבני האדם מתחלקים לשניים.
אלה שאוהבים חנופה ואלה שאינם מודים בזה.
החנופה היא חלק מובנה ובלתי נפרד מחיי היום יום, שלנו
ועושה אותם לנסבלים יותר ונעימים יותר.
אנחנו מורגלים בה, עד כדי כך שאפילו איננו משגיחים בה.
כל שיחה אנחנו פותחים בשאלה "מה שלומך?" האם התשובה
באמת מעניינת אותנו? וודאי שלא. אבל התעניינותנו לכאורה,
נועדה להחניף לבן שיחנו.
כשאנחנו מחמיאים לבן/בת שיחנו על מראם הטוב, לבושם הנאה,
התסרוקת היפה וכ"ו, אנחנו בד"כ לא מתכוונים אבל ברור לנו
שעדיף כך מאשר לאמר לאדם את דעתנו האמיתית.
כדי שהוא וגם אנחנו נרגיש טוב יותר, ביחד.
החנופה גורמת לנו להרגשה טובה. גם אם ידוע לנו שזאת
אינה אלא חנופה. החלופה של "דוגריות" ודברי ביקורת, כנים,
תוצאותיה קשות ותועלתה מוטלת בספק.
לחנופה יש כוח. כל איש מכירות, כל איש עסקים וכל איש
שיווק יודע שבחנופה ניתן להשיג הרבה יותר.
מנהלים ומפקדים חכמים יודעים להחניף לכפופים להם
ע"י התעניינות, לכאורה, בשלום בני/ות זוגם וילדיהם
אשר את שמותיהם, הם הקפידו לשנן, מראש.
או כמו שאמר לי פעם לקוח שלי, מנכ"ל של חברה ציבורית
גדולה, ברגע של התגלות "כל שמוק שמלטפים לו קצת את
האגו, מייד מזדקף"
תעשיית השיווק והפרסום היא הוכחה חותכת לכוחה של החנופה.
קחו כל עיתון או כל מגזין ודפדפו בין המודעות. מובטח לכם
שכל מודעה, תחניף לכם בדרך זו או אחרת.
יצרן השעונים מבטיח שהשעון שלו יעיד על טעמכם הטוב.
העדפת יין מסויים מעידה על הבנתכם המעמיקה ביינות,
נהיגה במכונית יקרה מעידה על מעמדכם, הרכיבה על אופנוע
מעידה על מה שיש לכם בין הרגליים ושימוש בבושם מסויים
מעיד על מיניותכם וכ"ו.
כדאי לכם לרכוש ביטוח חיים בחברת הביטוח שלנו כי אתם
אנשים אחראים הדואגים למשפחתכם, אתם תעדיפו לעשות את
חופשתכם על האי הבודד, כי שם תהיו בחברת "מתבודדים" כמוכם.
האמינו לי שיכולתי להמשיך ולמנות כאן דוגמאות כגון אלה,
בלי סוף. אבל אני בטוח שירדתם לסוף דעתי.
פרסומות אלה מגלמות את החנופה האולטימטיבית, כי הן
משבחות אתכם בפניכם וברבים. מצד אחד הן מחניפות לכם ישירות
ומצד שני מפיצות זאת ברבים, כך שכל מי שיראה אתכם משתמשים
במותגים הללו יכיר מייד במעלותיכם,
כפי שצויינו במודעות.
העובדה שהפרסום הזה עובד, כבר שנים רבות, מעידה על
כוחה של החנופה.
וכיוון שפתחתי עם משפט מהמקורות, אסיים עם משפט מהמקורות.
פחות מוכר, אבל לדעתי הרבה יותר חכם.
"אומרים מקצת שבחו של אדם בפניו וכולו שלא בפניו" (עירובין י"ח)
ומעניין לעניין באותו עניין,
אבי עליו השלום ,שהיה בקיא במקורותינו, שיכלל את דברי חז"לינו
ולקח אותם צעד אחד קדימה.
הוא היה אומר לי "לעולם, אמור רק דברים טובים
על אנשים ותראה איך העולם מחייך אליך"
כל חיי השתדלתי ליישם את העצה החכמה הזאת והאמינו לי,
זה עובד.

הכותב הוא מנכ"ל ADMAN החברה למשאבי אנוש
לענפי הפרסום, השיווק והתקשורת

פורסם ב-YNET ב-14.01.08

חדשות יומיות | מזג האויר בישראל
רכישת תבניות איכותיות | רכישת דומיינים בזול | וובסל קידום שיווק פירסום באינטרנטפתרונות דיגיטל | קידום אתרים פיתוח אתרים |הקמת אתרים | פוסטרים | ליטוגרפיות | תמונות קנבס | צלם אדריכלות | מודעות שכדאי לראות | ספריית עסקים מקודמים | קידום אורגני בגוגל

About גינגי פרידמן

גינגי פרידמן נמנה עם האבות המייסדים של הפרסום המודרני בארץ. הישראלי הראשון שלמד פרסום באקדמיה (Watford College) הקים את משרד הפרסום ADMARK בשנת 1976. המשרד היה אחראי לפריצות דרך חשובות בענף ונחשב למשרד ייחודי ומשפיע. בשנת 2001 הקים את חברת ההשמה ADMAN המתמחה בענפי הפרסום, השיווק והתקשורת. כמו כן, הוא מרצה מבוקש במכללות ובגופים וארגונים שונים. משמש כיועץ לחברות ולפרטיים. הגיש את תכנית הראיונות "שיחות מהביצה" ובעל טורים בדה מרקר, YNET, אותות, ICE ומזבלה. גינגי כתב 5 רומנים ו-2 ספרי הגיגים פילוסופיים על השפה העברית.

Check Also

צילום ברוריה אלעד

המזרחן תושב חיפה אל"מ (מיל.) ד"ר משה אלעד פרסם השבוע את הספר סוגיות הליבה בסכסוך הישראלי – פלסטיני

הישג לספרו של המזרחן החיפאי אל"מ (מיל.) ד"ר משה אלעד אודות סוגיות הליבה בסכסוך הישראלי  …

היומן שנכתב על-ידי יוסף דעדוש במחנה הריכוז ג'אדו התגלה שנים רבות לאחר מותו ונמסר בטקס מרגש ל"יד ושם"

ביום השואה הבינלאומי: יומן גנוז ממחנה ריכוז בלוב נמסר ל"יד ושם" היומן שנכתב על-ידי יוסף …