הקירקס שחוללו מפכ"ל המשטרה והשר שלו סביב ניצב אורי בר לב,
ראוי להילמד בכל בי"ס לניהול, כי הוא מגלם דילמה מאוד שכיחה
בעולם הניהול המודרני. הדילמה היא: מה עדיף, צוות מלוכד או קבוצת כוכבים ?
תמימות דעים או חילוקי דעות? משטר נוקשה או חופש פעולה?
הליכה בתלם או נון קונפורמיזם? אומרי הן או דעתנים?
הבה ננתח את מקרה המפכ"ל/אורי בר לב/ השר דיכטר, זהו מקרה קלאסי,
כמוהו מתרחשים, מקרים דומים, מדי יום. על מעטים אנחנו שומעים
על הרוב, לא.
מצד אחד עומד המפכ"ל, שמלכתחילה היה ברירת מחדל של השר,
לאחר שהמינוי הרצוי לו,
טורפד. הוא כנראה אדם בעל אישיות אפרורית, שמעולם לא נזקפו
לו הישגים מיוחדים ועד היום טרם הצליח להטביע את רישומו על עבודת
המשטרה.
מולו או מתחתיו עומד ניצב אורי בר לב, עתיר הישגים ופרסים הנחשב
לקצין מבריק וכריזמטי.
מצד שלישי או מעליהם עומד השר שלא רצה לוותר על הקצין המבריק
אך הועמד בפני אולטימטום שהציב לו המפכ"ל- "או אני או הוא"
והוא העדיף להישאר עם המפכ"ל ולוותר על הקצין.
השאלה הראשונה, המתבקשת היא, למה המפכ"ל רצה להיפטר מקצין
מצטיין? לכאורה הוא היה אמור לעשות הכל כדי לשמור עליו ולטפח אותו.
את התשובה סיפק המפכ"ל בעצמו, הוא אמר בזו הלשון: "בר לב ניסה לנהל
אג'נדה משלו" למי שלא מבין, להלן פירוש הדברים:- בר לב לא קיבל עליו
את מוסכמות הבינוניות וסירב ללכת בתלם. בהצלחותיו, שנבעו
מדרכו המקורית, הוא העמיד את צמרת המשטרה, כולה, בצל.
לכך לא יכול המפכ"ל להסכים.
זאת, אגב גם הסיבה שהבלש המצטיין "קרמשניט" עף מהמשטרה.
אורי בר לב, שבנה את הקריירה שלו בזכות מנהיגותו וחשיבה בלתי שגרתית, סירב
גם הפעם לשתף פעולה עם המהלך ובמקום ללכת בשקט כפי שציפו
ממנו, החליט להילחם על משרתו ועל כבודו והפנה את זרקורי הקלון
אל המקומות הראויים להם-המפכ"ל והשר.
השר דיכטר שהיה צריך להעמיד את המפכ"ל במקומו העדיף להתקפל
מול האולטימטום שהלה הציב לו ולוותר על שרותיו של הקצין המבריק.
לאחר מכן, הוא הסתבך בניסיונותיו הכושלים להסביר את מהלכיו התמוהים, לפני ואחרי ההדחה.
בפני השר דיכטר כמי שאחראי על המשטרה עמדה השאלה העומדת
בפני כל מי שעומד בראש ארגון ו/או חברה ו/או קבוצת ספורט.
והשאלה היא, מה אתה מעדיף, מצויינות או בינוניות?
מי שמעדיף מצויינות יודע שניתן להשיגה רק באמצעות העסקתם של
מה שנקרא "כוכבים" או "טאלנטים" כמו כן הוא יודע שהם קשים לניהול,
שהם "בעייתיים" ושהם יקרים אך אלה הם בהחלט מחירים ששווה
לשלם תמורת ההישגים שהם מביאים. תועלתם רבה מניזקם.
שר או יו"ר מהזן הזה, הוא בד"כ בעצמו איש חזון, בעל ביטחון עצמי
ומשכמו ומעלה.
לעומתו מי שמעדיף עבודה שקטה, מסודרת, ללא טלטלות מיותרות
מטבע הדברים מעדיף בינוניות נינוחה והוא יכנה אותה "עבודת צוות"
או "הרמוניה".
אם השר/היו"ר מעדיף מצויינות הוא ימנה מנכ"ל מצויין שאיננו מרגיש
מאוים ע"י כוכבים אלא אדרבא שואף לטפח אותם כי הוא יודע
שהצלחתם היא הצלחתו.
לעומת זאת אם הוא מעדיף שקט תעשייתי, הוא ימנה מנכ"ל בינוני,
נעים הליכות שיבטיח "עבודת צוות" אפרורית ובינונית.
דיויד אוגילבי האגדי, שהקים את אימפריית הפרסום OGILVY&MATHER
כתב באחד מספריו, שהוא נהג לשגר מיזכר לכל מנהלי הסניפים של החברה,
בעולם, כלהלן " לעולם תשכרו מנהלים טובים מכם. כי רק כך נהיה חברה
של ענקים. אם כל אחד מאיתנו ישכור אנשים טובים פחות מאיתנו, נהיה
במהרה לחברה של גמדים" למרות החוכמה הגלומה בהוראה זאת,
יש מנהלים שמתקשים ליישמה, בעיקר בגלל פחדם מבינוניותם.
או כמו שאמר לי, לא מזמן, בעליו של אחד ממשרדי הפרסום המובילים
"כשמגיעים אליך כוכבים, שלח אותם אלי ולא אל מנהלי המחלקות שלי.
הם לא יגייסו אותם"
לי, אין ספק שכל אירגון חייב להיות מוכוון מצויינות ובכל זאת
ישנם אירגונים בהם נושא זה חשוב אף יותר מאשר באחרים.
במשרדי פרסום, למשל, נושא המצויינות הוא בעל חשיבות עליונה.
מה שעושה את ההבדל בין משרד פרסום אחד למשנהו הם רמת היצירתיות,
הברק, התעוזה, המחוייבות והמקצוענות. כל אלה הם ברי השגה
אך ורק באמצעות טאלנטים ומתוך כדי סערת יצירה/יצרים,
מחלוקות וקרב מוחות. הטאלנטים, מטיבעם הם אנשים רגישים,
דעתנים, חסרי רסן ובעלי אגו גדול כגודל כישרונם. הם, היפוכו הגמור
של המושג "עבודת הצוות".
30 שנה כפרסומאי, לימדו אותי, בין השאר, שיעור חשוב : פרסום מבריק נוצר
תמיד כתוצאה מהתנגשות מוחות, מפיצוצים ומסערת רגשות. קודם כל בתוך המשרד
ולאחר מכן, מול הלקוחות.
סימני ההיכר של משרדי פרסום מצליחים, הם שבראשם עומדים אנשים
היודעים לזהות כישרונות נוצצים, מוכנים להשקיע בטיפוחם ויודעים
לספק להם תנאים מיטביים ליצירה פוריה. הם אינם נרתעים מאופיים
הסוער ומוכנים לשאת במחיר הכבד של העסקתם המתבטא בשכר
גבוה ובמתח מתמיד.
לפני זמן מה, אמר לי בעלים של משרד פרסום בינוני " נמאס לי לשלם
את מחירי הכוכבים ונמאס להיות בייביסיטר שלהם. מעתה והלאה,
אשכור , בשכר כוכב אחד, שני עובדים בינוניים אך נורמליים, שיספקו
לי יותר תפוקה בפחות מתח" .
הוא לא הבין ששני עובדים בינוניים, לעולם יפיקו פרסום בינוני ואף
פעם לא יוציאו, תחת ידם, פרסום מבריק אחד.
במשרד פרסום כמו גם בכל אירגון מצליח, ההחלטות מתקבלות מתוך
חילוקי דעות. הראו לי אירגון שהנהלתו מאופיינת בתמימות דעים,
ואראה לכם אירגון
של אומרי הן. אראה לכם אירגון שנידון לבינוניות.
או כמו שאמר הפילוסוף ההונגרי פרנץ וארוש" חילוקי דעות מפרים
את החשיבה, תמימות דעים, היא סימן להיעדרה"
כיוון שפתחנו עם השר דיכטר, הרשו לי לשוב אליו.
אם הוא היה שואל אותי (והוא לא) הייתי אומר לו שכמי שמתמודד
על תפקיד ראש המפלגה עליו לגלות מנהיגות, להפגין נחישות, מקוריות
ותעוזה. כפי שהציבור מצפה ממנהיג. זגזגנים, רכיכות ופטפטנים
יש לנו די.
אני הייתי ממליץ לו, לקבל בו במקום, את התפטרותו של המפכ"ל
הייתי ממנה תחתיו את ניצב אורי בר לב. זה היה עושה לו טוב,
בעיני הציבור והתקשורת אבל בעיקר וחשוב אף יותר, זה היה עושה
טוב למשטרה.
הכותב הוא מנכ"ל ADMAN החברה למשאבי אנוש
לענפי הפרסום, השיווק והתקשורת
פורסם ב-YNET ב-08.09.08
