אין ספק שהאוייב מספר אחת
של ישראל איננו ארצות ערב, איננו
החיזבאללה, איננו החמאס ובוודאי
איננו איראן. האוייב המר ביותר שלנו,
אשר אחראי ליותר קורבנות מכל אויבינו
האחרים, בכל הזמנים, גם יחד הוא: הנהג הישראלי.
מפתיע? אם כך, יש עוד פן מפתיע לאויב הזה.
כשחייל נופל, בקרב, הארץ רועשת,
כאשר אזרח נפגע בפיגוע חבלני כולנו זועמים
ודורשים נקמה אבל כשאזרחים תמימים
נהרגים, יום יום , בכבישים,בגלגלי הנהג הישראלי, אנחנו אדישים.
למה? כי האויב הזה, הוא אנחנו.
כל שרי התחבורה ושאר הממונים, לדורותיהם "כבר ניסו
הכל" כדי להפחית את כמות התאונות. הם האשימו
את הגורם האנושי (שם מכובס לאוייב הנוהג), את תשתיות
הכבישים, את השוטרים שאינם ואת השופטים הרחמנים (שלא לאמר מופקרים).
הם הפיקו, אין ספור קמפיינים מפחידים ושום דבר
לא עזר. האויב לא נרתע ולא נפחד וממשיך לנקוט את כל
תכסיסי הקרב הישנים, שלו. הוא נוהג בגילופין, עובר באדום,
עוקף על פס לבן, גונב מסלולים ודורס הולכי רגל על מעברי
חצייה. (ומניתי כאן רק מעט מזעיר, מתחבולותיו)
אז מה עושים, באין פתרון? פונים לאלוהים או לנציגיו
עלי אדמות.
זה מה שחשבו עכשיו במשרד התחבורה.
חכמי משרד התחבורה, ישבו על המדוכה, ניתחו את הנתונים
ונוכחו לדעת שהמעורבות של נהגים ערבים, בתאונות,
גבוהה באופן משמעותי מחלקם היחסי, באוכלוסיה.
מה שהוביל למסקנה שהנהג הערבי פחות זהיר מהנהג
היהודי. מה עושים? מגייסים את הנציג הרשמי של מוחמד,
בישראל, הלא הוא השייח ראאד סאלח כדי שיפציר
בקהל מאמיניו לנהוג בזהירות.
מה שמעלה שתי שאלות. האם יש בכוחה של הטפה דתית,
להשפיע על התנהגות הנהג? מי שמאמין בכך, מאמין בנסים.
ואם כבר נסים, אז למה לא להרחיב את היריעה
ולגייס גם את הרב עובדיה יוסף לקמפיין בקרב הנהגים
החרדים?
והשאלה השניה היא: אם אתה מאמין בנסים ובכח השפעתו
של מנהיג דתי על הנהג הערבי אז למה דווקא השייח סאלאח?
למה המדינה צריכה להזדקק לשרותיו של אוייב מוצהר של
המדינה, הפועל ומסית נגדה, בכל כחו? ובכך עוד להעניק
לו לגיטימציה מטעם הממשלה?
האם אין מנהיגי דת מוסלמים אחרים, שאינם אוייבינו
המוצהרים, שניתן לגייסם לקמפיין?
בינתיים, רעיון העיוואים הזה נגוז. וטוב שכך.
אבל עצם המחשבה על הרעיון הזה, מעידה על חולשת דעת ,
על קהות חושים ובעיקר על אובדן עשתונות.
אם היו שואלים אותי (והם לא) הייתי מציע להם פתרון
אחר לגמרי. הוא אמנם לא תקשורתי ולא מיידי (ולכן
אין סיכוי שהיו מאמצים אותו) אבל הוא הפתרון המעשי,
היחידי.
בהנחה שהנהג הערבי הוא נהג גרוע, יש להשקיע יותר
בהוראת הנהיגה, במגזר הערבי. יש להשקיע יותר
בהטמעת חוקי התנועה ובחשיבות הציות, להם.
יש להגביר את רף מבחני הנהיגה, לפני שמעניקים
רשיון … ואתם יודעים מה? רצוי להנהיג את אותה
החמרה גם בקרב הנהגים היהודים.
ועד שהנהגים ילמדו לנהוג כהלכה ולציית לחוקי התנועה,
רצוי להגביר את אמצעי האכיפה.
אם נערי האוצר היו עושים את החשבון הנכון, הם היו מגלים
שנזקי תאונות הדרכים עולים יותר מעלות הצבת שוטר,
על כל ק"מ.
אני לא אשכח, את המראות בספרד, של פרנקו. על כל ק"מ
היה מוצב שוטר רכוב על אופנוע והתוצאה? כולם נהגו כמו
ילדים טובים, כולל נהגי המשאיות.
לסיכום. תאונות דרכים אינם מן השמים. הן מידי אדם.
לכן, עיזבו אתכם משייחים, כמרים ורבנים.
טפלו באויב המיידי. הנהג הישראלי.
הכותב הוא מנכ"ל ADMAN החברה למשאבי אנוש
לענפי הפרסום, השיווק והתקשורת
פורסם ב-YNET ב-10.9.07
