נאמר במשלי 'שומע לעצה חכם, ותשועה ברוב יועץ', ולכן, מה טוב שיהא לאדם חבר טוב, איש עצתו יודיענו, ואל בינתו אל ישען, כי כל האדם כוזב, וטובים השנים מן האחד. ואפילו הגדול יטול עצה מן הקטן, כמו שמצינו בהקדוש ברוך הוא שאמר 'נעשה אדם', כביכול התייעץ עם מלאכי השרת, כדי ללמד אדם דעת שבמקום שאין גדולים וזקנים, יטול עצה מן הקטנים.
אבל צריך שיהא היועץ הזה אוהב הנאמן אצלו, שאם לא כן – יותר טוב שלא יטול עצה ממנו, שמא יתן לו עצה שאינה טובה.
וראוי לאדם לתת עצה טובה בכל לבו אפילו לשונאו. ואפילו אם מחמת עצה טובה שיתן לחבירו יגרם לו עצמו נזק, לא יחשוש, כי בשכר זאת ה' ישלם לו טובה כפולה. ואם בכל זאת הוא חושש לנזק שעשוי להגרם לו, לא ייעץ לחבירו מחמת כן עצה שאינה הוגנת, אלא ימנע לגמרי מהענין, ויאמר לחבירו שאין לו עצה לתת לו.
ובכל העצות שישמע האדם, וישא ויתן בדבר, ימלך בקונו ויתפלל אליו שיתקנהו בעצה טובה מלפניו, ועצת ה' היא תקום.
