דו"ח הרשות לזכויות לניצולי שואה במשרד האוצר לשנת 2017 שפורסם לפני כשבוע מעורר שאלות קשות . לפי הדו"ח הרשות מטפלת בכ-220 אלף זכאים. מתוכם כ-98000 מקבלי תגמולים שונים בסכום של כ-3.3 מיליארד שקל מתקציב כולל של כ-5 מיליארד שקל. לתגמולים ניתן להוסיף 600 מיליון שקל שחולקו כמענקים לניצולים . לפי נתוני משרד העבודה והרווחה (2016) כשליש מהניצולים חיים מתחת לקו העוני ומקבלים קצבת הבטחת הכנסה. מדי שנה נפטרים 13000 ניצולים חלקם ערירים, חלקם ללא ציוד רפואי מתאים, בחוסר טיפול רפואי גריאטרי, בהזנחה ולעיתים ללא קשר עם הקהילה הסובבת את מגוריהם. הרשות מדווחת כי ב-2017 היא הוציאה על שירותי סיעוד וטיפול נפשי סכום של 388 מיליון שקל. חשוב לזכור שגילם הממוצע של מרבית הניצולים עומד כיום על כ- 85.4 שנים. חלקם הגדול נזקק לשירותי סיעוד וטיפולים לאור מצבם הבריאותי הירוד. ראוי היה שסכום משמעותי יותר יוקצב לסיעוד במיוחד לניצולים שגרים בביתם בגפם. לפי נתוני הקרן לרווחת ניצולי השואה- שליש מהקשישים חיים לבדם.
נתוני הרשות חושפים ליקויים נוספים. כנראה בשל מחסור בבתי אבות ציבוריים הוציאה הרשות ב-2017 רק סכום של 3.2 מיליון שקל על אשפוזים בבתי אבות ובתי חולים, סביר שחלק משמעותי מהסכום הועבר לבתי חולים וההוצאה לבתי אבות היא שולית . ניצולים לא מעטים הסובלים מדמנציה, פרקינסון, או אי שליטה בסוגרים, סכרת, לחץ דם, צריכים לגור בבתי אבות שלא נבנו למענם. חשוב לזכור שהסכם השילומים עם גרמניה (בן גוריון – אדנאואר) קבע שהגרמנים ישלמו לישראל ב-1953 סכום של כ- 3.5 מיליארד מארק ששימש בפועל לרכש והקמת תעשיה. בישראל דאז הייתה תקופת צנע והשילומים סייעו רבות להתפתחות המדינה בהעדר סיוע חוץ. בגלל הסכם השילומים, מחויבת המדינה לתמיכה מאסיבית בניצולים במיוחד בחלשים ובחולים . אי בניית בתי אבות עבורם אינו הפגם היחיד. מבקר המדינה, יוסף שפירא, הציג ב2016 תמונה עגומה של הטיפול בניצולים: " אין יד מכוונת הנותנת מענה לצרכי הניצולים". המבקר מנה ליקוים כמו "חוסר יעילות בהקצאת משאבים, אי ניצול תקציבים וחוסר מדיניות בטיפול בניצולים." יתכן שעל רקע הליקויים, החליטה לאחרונה ועדת השרים לסיוע לניצולים, לארגן פניה חדשה נוספת לניצולים למימוש זכויות. לחלקם זו עלולה להיות פניה מאוחרת, מחמת גילם ובריאותם.
לפי נתוני הרשות 1.8 מיליון שקל בלבד שולמו עבור שירותי פיזיותרפיה, חוות דעת רפואיות ועוד. המענק השנתי לרכישת ציוד ביתי ועזרים רפואיים הסתכם בכ-1.1 מיליון שקל בלבד. כיוון שחלק גדול מהניצולים נזקק לפיזיותרפיה ועזרים רפואיים בשל גילם ומחלותיהם ,וגם לטיפולים גרונטולוגים מיוחדים, ברור שהסכומים שהוקצו דלים בוודאי בהשוואה לצרכים ולבעיות הרפואיות המוכרות אצל קשישים וניצולים. ידוע לכולנו שמסכת החיים של הניצולים מהגטאות ומחנות ההשמדה, קשה ומלאה בסיוטים ויסורים רבים. אלה האנשים שעלו ובנו את הארץ וכספי השילומים שלהם שימשו כאמור את המדינה בהתפתחותה בראשית דרכה. כגרונטולוג אני פוגש את חלקם בעבודתי ורק מיעוט מתוכם מלין על יחס קשה כלפיהם. מבחינת רובם החלום שבהקמת המדינה התגשם ולשם כך הם שרדו השמדה ותופת. אבל משרד האוצר, באמצעות הרשות לזכויות ניצולי שואה, חייבים למלא חוב מוסרי ולשפר מהותית את הטיפול בניצולים בוודאי בעניים ובחולים . פחות הבטחות סרק והרבה יותר עשיה ותקציב יועילו להקלת חיי שורדי השואה. לא מדובר בחסדים אלא בעשיית צדק חברתי- מוסרי שמגיע לניצולים בדין.
