ניהול הוצאות בחגים ובפורים, כמו בכל חג אחר, גם פורים כרוך בהוצאות רבות.
מלבד האירוח המשפחתי והוצאותיו הנלוות, הוא מחייב גם תקציב מיוחד על-מנת לאפשר לילדים ללבוש תחפושת. המצב הופך את האירוח להוצאה משנית בעוד שעלות התחפושת מרקיעה שחקים. התחפשות הינן פריט לבוש שישרת אותנו פעם אחת בשנה. הרי ידוע שכל ילד/ה מצפים כל שנה לתחפושת אחרת וקרוב לוודאי שיסרבו להשתמש בתחפושת שהיא "ירושה" ממישהו אחר. וזה בלי לקחת בחשבון את העובדה שעל-פי רוב ישנו צורך לדאוג ליותר מתחפושת אחת בכל בית. מלבד זאת, ישנם לחצים חברתיים ואופנות משתנות. ישנה תחרות גלויה וסמויה בין הילדים לגבי מי הכי יפה? מי הכי נוצץ? למי תחפושת יותר עדכנית או מתאימה לסדרות העכשוויות. אנו כהורים מעוניינים להבליט את ילדינו לטובה בתוך התחרות הזו, לטפח את הביטחון החברתי שלהם. אותו רצון, הן של הילדים והן של ההורים, בעצם משרת בעיקר את המשווקים והופכים את הלחץ על הוצאות אלה לגדולות במיוחד ומכבידות על התקציב המשפחתי. מצד שני, כהורים, יש לנו כחלק מהאחריות ההורית את הצורך ללמד את ילדינו התחשבות בתקציב, באפשרויות ואפילו בנו, כחלק מהכנתם למציאות של החיים ולהתמודדות הבריאה איתה.
באופן טבעי אנו "נקרעים" בין הרצון לספק לילדנו את מבוקשו לבין הצורך לעמוד בתקציב ולפעמים אנו שמים בצד את מה שהתפקיד ההורי מחייב, כלומר, הכנה לחיים.
הרבה הורים יכולים לומר שפורים לא מחייב להיות "הזדמנות" להכנה לחיים. זאת אומרת, יטו לקנות את התחפושת המיוחלת (מבחינת הילד) על-מנת לא לתסכל, לאכזב או להשאירו בעמדה חברתית של חולשה מול חבריו.
איפה עובר הקו הדק בין כל הלחצים שאליהם אנחנו חשופים כהורים ? האם קיים פיתרון והיכן הוא? חשוב להבין שגם אם הורה בוחר שלא "לחנך" את ילדו בפורים, ומספק את מבוקשו בחג זה עליו לשמור בתודעה שאם יאמץ גישה זו באופן קבוע הרי שיהפוך ההורה לספק ויכניס את הילד לסבך רגשי כיוון שהילד יאבד את ההזדמנות ללמוד לחיות בהתאם לאפשרויות הקיימות ותוך כדי התחשבות בהורים כבני-אדם. יוצא שאם אנו בוחרים להפוך את ההיענות שלנו בפורים בנושא התחפושת למצב חריג, אנו עדיין חייבים לקחת בחשבון שהילד חייב להבין שזו חריגה מהנוהל המקובל. אחרת יבין הילד שבכל הזדמנות ההורים חייבים לספק את מבוקשו (לא את צרכיו) בכל הזדמנות ובאופן קבוע. באותה מידה חשוב להיות עקביים ולהתנהג בהתאם להצהרותינו בעל-פה. שכן, אם נאמר לילד שההוצאה בפורים חריגה אבל באופן שוטף נפעל בניגוד לנאמר הרי שהילד יקלוט מסר כפול אבל כמובן יתבסס בהתנהגותו על-ידי המסר המועבר ע"י מעשים.
על ההורה לזכור שעדיין תפקידו מחייב אותו גם ללמד את בנו לחיות לפי מה שיש תוך הפעלה של שיקול דעת סביב לתקציב. ברור שאם הנטייה שלנו תהיה באופן קבוע לספק את מבוקשו הרי "שפשענו" עם התפקיד ולא הכנו את הילד לחיים ובסופו של דבר, כשיאלץ להתמודד עם החיים כפי שהם, לא יהיו לו הכלים והניסיון הדרושים. עלינו לזכור שככל שנלמדו מוקדם יותר התחשבות בתקציב ובאחרים ניסיונו ויכולתו יהיו עשירים יותר ומטבע הדברים החוסן הנפשי שלו ויכולת ההסתגלות שלו יהיו גדולים יותר. הגישה שלנו כלפי ילדינו מעצבת צפיות ,הרגלים, גישה לחיים ולזולת. הנתינה שלנו לילד חשובה אבל מוטב שתהיה מפוקחת, מתוכננת ומודעת להשלכות.
אם נרגיל אותו למימוש רצונותיו בכל עת, בסופו של דבר לא יבין אותנו כשבלית ברירה נסרב אך גרוע מזה הוא גם עלול להפוך לאדם חסר גמישות, תובעני, מרוכז בעצמו, לא מסוגל להסתגל למסגרת ולסביבה ואפילו חלש נפשית. ברור לי שאיש מאיתנו לא מעוניין בכך. כל זה הוא הרבה מעבר לתקציב לפורים ולכל חג. אלו עלויות לחיים !!!! אותם אני מעלה בעקבות קניית התחפושות ומזכירה שיש דברים שעולים כסף ויש כאלו שאין להם מחיר.
שרה יעקב פסיכולוגית חינוכית בכירה
מנהלת מרכז מיפל http://www.maypal.co.il/