הבית, המשפחה ובפרט ההורים משאירים חותם עמוק בהתפתחות של כל אדם.
איש מאיתנו לא בוחר את ההורים שלו, איש מאיתנו לא בוחר את מערכת היחסים בין הוריו אבל אישיותם של ההורים וסוג הקשר בניהם ואפילו סוג הקשר עם המשפחה המורחבת משני הצדדים יש להם השפעה על כל החיים.
ילד באופן טבעי צריך להתאים את עצמו לנסיבות החיים. כל ילד נאלץ לשרוד בתנאים שבהם הוא לא בחר. לעיתים התנאים שבהם הוא גדל הם חיוביים אך קורה שהם עלולים להיות שליליים ואף פוטולוגיים. לילד אין ברירה חוץ מאשר להתאים את עצמו בצורה אופטימאלית לתנאים הקיימים. כל ילד מגיב אחרת לאותם תנאים. הרבה מההבדל בתגובות של הילדים אל התנאים הללו מקורו הוא גנטי. יחד עם זאת ישנם גורמים שונים המשפיעים על תגובותיו לנסיבות המשפחתיות כמו למשל סדר הלידה של האחים בתוך המשפחה.
ההורים שוכחים להשקיע בקשר הזוגי מרגע שנולדים הילדים ובני הזוג הופכים להיות משפחה. המעבר הזה מתחיל כאשר מבוגרים משועבדים לתינוק שזקוק לטיפול 24/7. הטיפול בו הופך להיות מרכזי בחיים של בני הזוג והסכנה היא שרוב העימותים בניהם יהיו סביב הטיפול בילדים.
מלכוד ידוע אליו בני הזוג נופלים טמון בויכוח סביב מה טוב לילדים וכמה כל אחד צודק בדעותיו.
זהו מלכוד שבסופו של דבר עלול ליצור קרע במערכת היחסים, חוסר יציבות בבית, תקשורת לקויה וקושי בפתרון בעיות שוטפות. כל זאת כאשר ילדים יכולים לשרוד ולגדול בצורה בריאה בנסיבות מאוד שונות וגם כשיש הבדלי גישות.
באופן מטפורי ניתן להשוות כל משפחה למטוס שבו חייב להיות סדר. ההורים הם זוג טייסים, הילדים נמצאים בתא הנוסעים והיכולת להגיע ליעד תלוי בשיתוף הפעולה בין הטייסים ובהפרדה בין אגף הטייסים ואגף הנוסעים. חייב גם להיות סדר בין התהליכים המתנהלים בתוך המטוס והיחידות הנמצאות מחוץ למטוס קריא משפחות המקור שלצורך ההשוואה נקרא להם תחנת תדלוק.
הביטחון והבטיחות שיש לנוסעים תלויה ביכולת של הטייסים לשתף פעולה, לשמור על גבולות התאים, למצוא פתרון לתקלות אפשריות ואפילו להחליט במשותף מתי לתדלק את המטוס.
חוסר ההפרדה בין החלקים עלולה לסכן את המטוס כולו. אסור למשפחות המקור להיות מעורבים ללא הסכמה של שני הטייסים ואסור לנוסעים להפוך לטייסים קודם כל כי הם לא יודעים להטיס את המטוס והיכולת שלהם לקחת בחשבון את המציאות והסיכונים פשוט לא קיימת.
מבחינה זאת סוג התקשורת בין הטייסים עלולה להיות קריטית, היא קובע את הבטיחות, היא קובע את האווירה והיא קובע האם בסופו של דבר זוג הטייסים מתנהלים באופן יעיל ומגיעים לפתרונות.
הילדים לומדים את סוג התקשורת והדרכים לפתור בעיות באופן לא מודע ובחיקוי. הם ילמדו יותר ממה שהם רואים ויותר ממה שנאמר להם. הם עלולים לומדים לנצל פרצות בכדי לעקוף את הטייסים ועלולים ליצור קואליציה עם אחד מהטייסים על חשבון הטייס השני. אלו בעצם מהווים סכנה ממשית.
כשמדובר בשני טייסים שאחד מהם גבר והשנייה היא אישה, ילד גם לומד מהי מהות היחסים בין הגבר והאישה, מהו תפקיד גברי, מהו תפקיד נשי ובהתייחס להבדל בין בני המינים הוא גם לומד תקשורת בין אישה וגבר וגם בונה את הציפיות שהוא יכול להפנות על כל אחד מההורים.
כך למשל אב דומיננטי שמעורר הזדהות ילמד, גם אם אינו רוצה בכך, את בנו להיות דומיננטי. אישה כנועה עלולה ללמד את הבת להיות כנועה או לחלופין, אם הכניעה הייתה כרוכה בכאב, היא עלולה לפתח עצמאות קיצונית, חוסר אמון כלפי גברים או לחלופין נטייה להיות כנועה כמו האם.
אם יש דיכוי וחוסר הקשבה בין ההורים הילד יכול לנסות לפתור את הבעיות השוטפות שלו גם עם בני גילו באותה הצורה, כלומר- חוסר הקשבה, חוסר אמפטיה וניסיון להיות הקובע והכופה על חשבון האחרים. תקשורת מכבדת בין ההורים תלמד אותו כבוד כלפי הסובבים, בין עם מדובר בבני גילו ובין עם מדובר במבוגרים.
לסיכום ניתן לומר שהורים המעוניינים לגדל ילדים בריאים, שיודעים מהי תקשורת יעילה, כבוד בין המינים וקבלת סמכות, סדר ואמון בעולם חייבים להשקיע קודם כל בזוגיות, לתת לה עדיפות ראשונה ואסור להם להיבלע מתוך ניסיון להפוך את הילדים למרכז היחסים שלהם כזוג.
מפתיע?
