המרד של המתבגרים הוא הכרח התפתחותי המעמיד את ההורה במבחנים מאוד קשים.
מצד אחד צריך לתת למתבגר כיוון מבחינה ערכית כבסיס לסטנדרטיים להתנהלות מולם והן מול העולם. מצד שני ההורה נדרש לתת אמון במתבגר ובסביבתו כדי שהנער יוכל לפתח ביטחון עצמי , אמון ביכולת שלו אך גם בעולם. אלו נדרשים כדי שיוכל לנקוב עמדה ולהתנהל מול העולם כאשר הוריו לא נמצאים לידו. הדרך לפתח זהות עצמית נבנית קודם כל סביב היכולת של הנער להשתמש במילה "לא" כפי שילד בן שלוש לומד את ההשפעה של השפה על התנהלות הסביבה .עושה זאת תוך כדי שימוש במילה "לא".כך גם הזהות של המתבגר נבנית ע"י התנגדות להורים. הפעם הדבר מלווה ע"י ניסיון למדר את ההורים מעולמם . אך אין להתבלבל, כל מתבגר בועט או מנסה למדר את הוריו מחייו אך באותה מידה הוא זקוק להם כדמויות בעלות עוצמה שלא מתכופפות מול המרד.
נער אשר ירגיש את הוריו כחלשים עלול להימנע מלהתפתח ולו רק כדי לא להכביד עליהם.לחלופין הוא עלול להיצמד לדמויות חזקות וסמכותיות בסביבה הרחבה בעלולות להיות שליליות.
מתבגרים זקוקים להורים נוכחים, מכוונים וחזקים. נער אשר חווה את הוריו כנעדרים בחייו עלול לחפש כל דרך להקצנה בהתנהגותו על מנת למשוך את תשומת ליבם של הוריו. התנהגות זו עלולה להביא אותו לכל סוג של הקצנה. כמו למשל שימוש בסמים, עישון, ניסיונות אובדניים וכדומה ולו רק בכדי לעורר את הוריו מתרדמתם ולהפוך אותם לנוכחים עבורו.
נשאלת השאלה איך להישאר חזקים ,מכוונים ובו זמנית לשחרר על אף הסיכונים הקיימים בעולם. עולם מלא פיתויים כשהנער עומד בתוקף ואומר "אני יכול לבד","אתם לא מבינים ושייכים לדור אחר"?
