Breaking News

המכון הוטרינרי

בזמן שירותי הצבאי, הזדמן לי לנסוע בעניין מינהלי כלשהו לצריפין, עם רכב צבאי. מסיבה כלשהי "התברברתי" בדרך, ובאופן אקראי עברתי בסמוך לשלט עליו נכתב "המכון הוטרינרי".
בהחלטה של רגע, סטיתי ממסלול הנסיעה, ופניתי ימינה אל תוך המכון.
זכורה לי ההתרגשות שחוויתי בזמן הכניסה למקום, הן עקב השלווה הפסטוראלית ששרתה עליו, שעמדה בניגוד משווע לחיים הגועשים שחוויתי כחייל,(הימים היו ימי מלחמת לבנון), והן עקב הכניסה לקודש הקודשים של הווטרינריה בישראל באותה עת, בכל אופן כפי שאני ראיתי בעיני רוחי.
החניתי את הרכב, והתחלתי לשוטט בשבילי המכון הווטרינרי, שנראה נטוש למדי באמצע יום עבודה…
בסופו של דבר ראיתי רפת, ומצאתי שם איש תחזוקה בודד, שאלתי אותו לפיכך איפה יש בסביבה רופא וטרינר שאני יכול להתייעץ איתו, והוא הצביע ללא אומר לעבר מבנה אבן נמוך, קודר ומכוער למראה, הסתובב וחזר לעיסוקיו.
ניגשתי לעבר אותו בניין, ומשהתקרבתי אליו הכה בי ריח מבחיל, צחנת מוות מעורב בפורמלין.
מסתבר שמבנה זה היה , והינו עד היום, המכון הפתולוגי של השירותים הוטרינריים, בו זכיתי "לבלות" לא מעט, חמש שנים לאחר האירוע אותו אני מתאר כעת.
נכנסתי דרך דלתות העץ האפורות, תוך שאני סותם את האף ביד אחת. מצד ימין לכניסה היה שולחן נירוסטה עליו הייתה מונחת גופת כלב זאב יפהפה ומטופח, בשכיבה גבית, כשביטנו פתוחה וכל איבריו הפנימיים, מונחים בסדר מופתי במגשי מתכת מסביב.
בסמוך לגופה עמדו 3 אנשים, אחד מבוגר ושניים צעירים.
להפתעתי, לא חשתי כל בחילה עקב המראה המוזר והריח שנילווה אליו. הגבר המבוגר, חבש סינר וכפפות והיפנה אליי מבט שואל.
החלטתי לתאר הכול בפשטות וסיפרתי לו כי חלום חיי הנו ללמוד רפואה וטרינרית , וכי הזדמנתי למקום במקרה, וכעת אני מחפש מישהו במכון שיוכל לספר לי על מהות המקצוע.
הגבר החביב הציג את עצמו כפרופסור נובל, ראש המחלקה לפתולוגיה במכון הווטרינרי באותה עת, ומי שכעבור 5 שנים יהיה המורה שלי לפתולוגיה, אם כי באותו זמן לא ידעתי זאת, כמובן.
פרופ' נובל הציג את שני הבחורים הצעירים שלידו, ואחד מהם סיפר לי כי שניהם סטודנטים לרפואה וטרינרית באיטליה, וכי הם מנצלים את חופשת הסמסטר, בכדי להשתלם בארץ בפתולוגיה וטרינרית.
פרופ' נובל הציע לי להשתתף איתם בדיסקציה של אותו כלב, שהיה כמדומני, כלב משטרתי שנמצא ללא רוח חיים בתאו באותו בוקר , ונשלח לבדיקת פוסט מורטם למכון.
נעניתי להצעה בהתלהבות, ואפילו הפסקתי לסתום את האף. פרופ' נובל היה מרצה מחונן בעל שם בינלאומי והוא מייד ריתק אותי בהסבריו המלומדים בזמן שהוא חותך ומבתר את הכלב המסכן.
רק תארו לכם את הסיטואציה, אני עם המדים והנשק, גוחן יותר ויותר סמוך לגופה ומאזין בצמא לדבריו של וטרינר זקן ונשוא פנים…, מרוב שהייתי שקוע בהאזנה , לא שמתי לב ששני הסטודנטים זזים אחורה 2-3 צעדים, ואני להיפך, המשכתי להתקרב יותר ויותר. פרופ' נובל אחז בידו אבר מסוים ( היום אני יודע שזו הייתה שלפוחית השתן של הכלב), והסב את תשומת ליבי לכתם מסוים עליה, לפתע ביצע עם להב הסקלפל חיתוך מהיר כברק, והשפריץ עלי ישירות בקשת מרהיבה…
מסתבר שאני לא הייתי הראשון שחווה את תעלוליו של אותו פרופסור, והסטודנטים האחרים כבר הכירו את משוגותיו, ויצאו מכלל סכנה בעוד מועד.
האמת, הרגשתי מטופש ומבולבל באותה סיטואציה, כאשר הפרופסור המכובד הפך לליצן, וכל זה על חשבוני בעוד ששני הסטודנטים מתגלגלים מצחוק למראה הבעת התדהמה והגועל על פני, והשתן שטפטף מתוך הכומתה שבכותפת…
לאחר מכן, פרופ' נובל התנצל בחיוך, שטף אותי בברז הסמוך והזמין אותי לאחר הדיסקציה לחדרו. שם הוא הכין לי כוס תה עם נענע, והתחיל לספר לי על חייו כרופא וטרינר. עד מהרה נשתכחה ממני האפיזודה המביכה בחדר הפתולוגיה, שקעתי בכורסה שבחדרו והקשבתי בעניין רב לסיפוריו. אינני יודע אם בעקבות שיחה זו גמלה בליבי ההחלטה הסופית ללמוד וטרינריה, אולם לבטח היה לה משקל משמעותי.

חדשות יומיות | מזג האויר בישראל
רכישת תבניות איכותיות | רכישת דומיינים בזול | וובסל קידום שיווק פירסום באינטרנטפתרונות דיגיטל | קידום אתרים פיתוח אתרים |הקמת אתרים | פוסטרים | ליטוגרפיות | תמונות קנבס | צלם אדריכלות | מודעות שכדאי לראות | ספריית עסקים מקודמים | קידום אורגני בגוגל

About ד"ר אבי ליליאן

בוגר בית הספר לרפואה וטרינרית ע"ש קורט האוניברסיטה העברית ירושלים. מייסד מנהל ומרצה במכללת מגן דוד ירוק בנושאי הרפואה הווטרינרית והתנהגות בעלי חיים.

Check Also

כלבי נחייה

בתקופה בה למדתי באונ' ת"א, לקראת סיום התואר הראשון בשנת הלימודים השלישית, היה צורך להגיש שתי עבודות סמינריוניות לסיכום ה BSC.

מקצוע מיוחד, הדמייה וטרינרית

אחד המקצועות החשובים ביותר ברפואה, במיוחד הוטרינרית, הינו ההדמייה, בייחוד רדיולוגיה. צילומי רנטגן למיניהם. לקראת הבחינה הממשמשת ומגיעה, בילינו, אני ועמיתיי לכיתה, לילות כימים ספונים בחדר ארכיון הרנטגן, בוחנים מאות צילומים מול התיקים הרפואיים. באותה תקופה, בני הבכור מתן היה כבר בן מספר חודשים.