גינגי פרידמן
החלטתו של ביבי על הקדמת הבחירות המוקדמת הכניסה את אנשי הליכוד למצוקה כי לאף אחד לא ברור על מה ולמה הביא את זה עליהם. שהרי, הוא לא רצה להודות שהכל בגלל חוק ישראל היום שאיים לשלול ממנו את שופרו הפרטי, אז הוא נתלה בתירוץ המגוחך של הפוטש שלא היה, שאיש לא באמת קונה. אבל החיבור של לבני-הרצוג הכניס את דוברי הליכוד לפאניקה. איך יודעים? על פי התגובות ההיסטריות. האלקינים והלווינים יצאו מיד בהתקפות בסגנון "היפה והחנון" ו"מי שוויתר בקלות ללבני איך ינהל מו"מ עם הפלסטינים?" אלה היו תגובות אינסטינקטיביות. בהיעדר טיעונים שכלתניים כנגד החיבור המפתיע הלעג הוא המוצא הזמין והקל. הטיעון השני, שגם הוא נפוץ בקרב דוברי הליכוד בהובלתו של הפובליציסט וידיד המשפחה חנוך דאום הוא "איך זה שהמסר היחידי של השמאל הוא רק לא ביבי? מה שמוכיח שאין להם שום הצעה קונסטרוקטיבית אחרת". לדעתי, דווקא הטיעון הזה מציג את הדוברים הללו במערומיהם. כי השאלה האמיתית העולה מן הטיעון הזה, היא איך זה שהאיש הזה הצליח לקומם עליו את כל המפלגות שאינן הליכוד? איך הוא הצליח להמאיס את עצמו עד כדי כך? וגם הטלת ה"אשמה" הזאת על השמאלנים היא הולכת שולל שקופה, שהרי ידוע שלמעלה מ-70% מהציבור היהודי בישראל הוא בעל נטיות ימניות ובכל זאת 70% מהציבור איננו רוצה יותר לראות את ביבי בראשות הממשלה (על פי הסקרים) זאת אומרת שלא רק השמאלנים מאסו בביבי אלא גם רוב הימניים. להוציא את בוחרי הליכוד העיוורים , מרבית מצביעי הימין יעדיפו את בנט, ליברמן, דרעי וכחלון-רק לא ביבי. לכן, אם אנשי הליכוד היו שואלים אותי (והם לא) הייתי מייעץ להם להזדרז ולהתחמש בטיעונים נבונים יותר שיהיו לא רק אפקטיביים אלא ובעיקר לא יחשפו את מצוקתם העמוקה. הפחד מדיף ריח רע המרחיק מעליו את הציבור (ביבי כבר חווה את זה בעבר, שילם את המחיר אך לא למד את הלקח). אלו טיעונים, אם כן, כדאי להם לאמץ, אתם שואלים? ובכן, עלי להודות שאינני מצליח להעלות בדעתי אף לא אחד אבל אני בטוח שיועצים אסטרטגיים נבונים ממני (ולא חסרים כאלה) ימצאו כבר מה לטעון. הבעיה היא שביבי שרף כבר את רוב היועצים שלו ולא נותר בשוק ולו יועץ רציני אחד שביכולתו לפנות אליו (אפילו את שעיה סגל הנאמן, הוא הצליח לשרוף) ואז כמו בכל פעם שהוא נקלע למצוקה תקשורתית (בדרך כלל בגין מעללי הגברת) הוא נאלץ להזעיק לעזרה את חבריו הטובים, התורניים: רופא שיניים, שני עורכי דין ועיתונאי אחד או שניים שעושים לו שירות דוב, פשוט כיוון שייצוג תקשורתי איננו נמנה עם כישוריהם המקצועיים. הדבר הודגם היטב באולפן "המטה" בערוץ 10 כשהעיתונאי שמעון שיפר שאל את חנוך דאום "מה ביבי עשה בתשע וחצי שנות כהונתו?" ועל כך השיב חנוך דאום (שבדרך כלל אני אוהב לקרוא אותו) בשאלה "ומה שרון עשה?" זה מה שיש לך להגיד? ששרון לא עשה כלום? מה, הוא מתמודד בבחירות? וגם אם נניח ששרון לא עשה כלום ושמיר לא עשה כלום אז מותר גם לביבי לרחוץ בחוסר עשייה? זהו? תשע וחצי שנים של כלום? אם אלה הם סנגוריך ביבי, אינך זקוק לקטגורים.
למען הגילוי הנאות: אינני יודע אם אני שמאל או ימין, אך אני יודע בבירור שגם אני נמנה עם מחנה "רק לא ביבי"
ועוד משהו. ביבי ותומכיו בעקבותיו אוהבים להאשים את התקשורת השמאלנית הרודפת אותו. זאת האשמה ריקה מתוכן המעידה רק על טועניה. ההיסטוריה מוכיחה שלתקשורת אין כל השפעה על דפוסי ההצבעה. לו היתה לה ההשפעה שביבי אוהב לייחס לה הליכוד לא היה שולט במדינה שנים רבות כל כך.
הכותב הוא מנכ"ל ADMAN החברה למשאבי אנוש לענפי הפרסום, השיווק והתקשורת
פורסם ב-15.12.14
