גינגי פרידמן
אפתח בגילוי נאות. אני הצבעתי למחנה הציוני והתפללתי לניצחונו של בוז'י הרצוג. אך לא מאהבת מרדכי כמו משנאת המן. הסכמתו של בוז'י לחשוף את מטה הבחירות שלו ובעיקר את עצמו בפני מצלמות הטלוויזיה היתה שגיאה גסה המעידה בעיקר על חוסר מודעותו למגבלותיו ולמגרעותיו. בכלל, הכנסת מצלמות הטלוויזיה אל ישיבות מטות הבחירות היא מעשה שלא ייעשה. אין בכוחו של מעשה זה להועיל לאף אחד ולעומת זאת פוטנציאל הנזק, מי ישורנו.
חשיפת המטה והסביבה הקרובה של הרצוג הציגה אותם במלוא עליבותם. אנשים טובים שאין להם מושג איך מנהלים מערכת בחירות ורק עסוקים כל הזמן בהרגעת המנהיג במטבע השחוק "הכל בסדר". ובכן שום דבר לא היה בסדר. קמפיין הבחירות המנומנם ניעור לחיים רק בחודש האחרון עם בואו של אדלר , אסיפת בחירות בבית שאן, אחד ממעוזי הליכוד, בפני קומץ (סליחה על הביטוי) אנשים זאת טעות. יועץ רציני , לו היה בסביבה, היה יועץ להרצוג לבטל את האירוע. ההליכה לשוק בלוד מתאימה לאנשי הליכוד לא להרצוג. בשביל מה הוא הלך לשם, כדי לספוג עלבונות? מישהו היה צריך לדעת שהליכה לשווקים זה ביבי ורגב ולא הרצוג. הרצוג בשוק זה כמו רגב בקונצרט של הפילהרמונית. מה כל כך מסובך כאן? מה, אף אחד כבר לא זוכר איך שמעון פרס התקבל בשוק הכרמל? מטה הבחירות של המחנה הציוני היה כל כך פאתטי שאפילו בואו המאוחר של מנהל קמפיינים מנוסה כמו ראובן אדלר לא הצליח לשנות את התוצאות הידועות מראש.
אבל מעבר לחשיפת החובבנות של המחנה הציוני נחשפה דמותו האמיתית של בוז'י הרצוג. "איש ראוי" כמו שנהוג לומר על אדם שאין משהו מיוחד לומר עליו. נחמד, אנושי, לא טיפש אך חסר מודעות עצמית , לא כריזמתי ובעיקר לא מנהיג. מנהיג אמיתי ניכר בכך שלסובבים אותו יש יראת כבוד כלפיו ומידה של יראה מפניו. דבר מאלה לא ניכר בקרב סביבתו. מה שבלט לין כל היה שאנשיו אוהבים אותו ורוצים בטובתו אבל זהו יחס המקובל אצל מבוגרים כלפי ילד חביב. לא כלפי מנהיג. מהכתבה הטלוויזיונית המרתקת מצטייר בוז'י הרצוג כמו התלמיד הטוב הלומד מטעויותיו הבעיה היא שמנהיגות אי אפשר ללמוד. או שיש לך את זה או שאין לך. ולהרצוג אין.
יש להניח שהצופה המצוי יתאהב בכנותו של הרצוג אבל כחיה פוליטית היה עליו לדעת שגם אם הכתבה תשודר לאחר הבחירות, זה איננו סוף המשחק. כי אחרי הבחירות האלה יהיו תמיד עוד בחירות ומה יזכור הבוחר? את הרצוג המודה בטעויותיו, החושף את חולשותיו ונחשף בתלותו בעוזריו שאכזבו אותו. או כמו שהוא אמר "לא ידעתי שאני צריך להיות העוזר של עצמי". זאת לא הדמות שהבוחר ירצה כמנהיג.
האם, בבחירות הבאות אצביע עבורו? ובכן, כפי שהבטחתי לעצמי, בבחירות הבאות כבר לא אקח חלק, אני פרשתי (נפשית) מהמדינה אל הבועה הפרטית שלי. אך לו הייתי מצביע בבחירות הבאות הייתי מצביע לכל מועמד שאיננו ביבי. כי גרוע ממנו לא יכול להיות.
ועוד משהו. אם אחרי כל הנאמר לעיל הצליח המחנה הציוני לגייס 24 מנדטים אז זהו הישג מדהים. תוצאות הבחירות מוכיחות כמה אמיתות: 1.רוב הציבור -75% -לא רצו את ביבי. 2. רק השקרים הגזעניים וההפחדות של ביבי הצליחו להריץ אליו חלק גדול ממצביעי הימין. 3.בניגוד לתדמיתו ביבי הוא איש חלש וסחיט שבמו"מ עם "שותפיו הטבעיים" התפרק מכל נכסיו (נכסינו) 4. הדבר האחרון שמעניין את ראש ממשלתנו הוא טובת המדינה.
הכותב הוא מנכ"ל ADMAN החברה למשאבי אנוש לענפי הפרסום, השיווק והתקשורת
