במחזור חייו של כל מותג מצליח,
מגיע הרגע בו הוא עובר את הפסגה
ומתחיל תהליך ההדרדרות במורד
עקומת חייו.
החוכמה היא לדעת לזהות את
"הרגע שמעבר לשיא", להבין את
הסיבות ולהמציא את המותג מחדש.
שאם לא כן, אחת דינו, להמשיך להדרדר
עד שיגווע.
בד"כ, רגעי ההכרה וקבלת ההחלטות
הם רגעים קשים כיוון שהרבה יותר נוח
לא לעשות דבר ולהטיל את האשמה בכל
מיני גורמים חיצוניים וגם כיוון שכל שינוי
כרוך בהשקעות כבדות ובעיקר בסיכונים.
האחראים למותג, במצב קריטי שכזה,
נדרשים להחליט האם הישועה תבוא
מהטיפול בדימוי? בעיצוב? באריזה?
במחיר? בהפצה? בפרסום? או בשינוי
חומרי הגלם ונוסחת הייצור?
כל החלטה, טומנת בחובה השלכות רבות
וכבדות משקל שבסופן כלל לא בטוח שהמותג
אכן יעלה שוב על דרך המלך או שמא
הכל יסתכם בזריקת כסף טוב אחרי כסף רע.
ההתחבטות היא תמיד בין האפשרויות הבאות:
התעלמות ותקווה לטוב, לבין הנהגת שינויים
קלים (קוסמטיים) לבין החלפת משרד הפרסום
לבין המצאת המותג מחדש.
ההיסטוריה מלמדת שברוב המקרים ,מנהלים
מעדיפים לא לקחת סיכונים ובוחרים בפתרונות
הקלים (שלא פותרים דבר) לעומתם, המנהיגים
(שהם, בד"כ המיעוט) מגלים תעוזה ומקבלים
החלטות אמיצות ( פרה של עלית, היא דוגמא טובה)
המותג שנקרא מדינת ישראל, נמצא , בשנים האחרונות,
באותה נקודה קריטית, בה נדרשות החלטות אמיצות.
מצד אחד, המדינה הגיעה בזמן קצר (60 שנה, בלבד)
וכנגד כל הסיכויים, להישגים דמיוניים שאין להם אח ורע
בהיסטוריה האנושית ומצד שני באותה המהירות בה
היא הגיעה לשיאה היא התחילה את תהליך הדעיכה.
הדימוי הנתפס שלה , בכי רע, ערכי המותג התמוססו
ואפילו התפקוד הפונקציונאלי קורס.
מה שיש לעשות במקרים כאלה הוא לבדוק מה היו גורמי
ההצלחה של המותג והאם הם עדיין שרירים וקיימים
או שמא חל בהם שינוי. מכאן ייגזרו דפוסי הפעולה
המתבקשים.
הגורם האחד והיחיד לו חייבת מדינת ישראל את הצלחתה
הפנומינאלית הוא מה שנקרא "הגורם האנושי" חומר הגלם של
המותג. הוא ורק הוא הקים ובנה את המדינה
והעמיד אותה בשורה הראשונה, בעולם, בכל התחומים:
בתחום החברתי, התרבותי, הצבאי, הטכנולוגי, המדעי,
הכלכלי, החקלאי ועוד.
אין אף מדינה, בסדר הגודל של מדינת ישראל
שמתקרבת להישגים שלנו. אפילו, מדינות גדולות, עשירות
וותיקות מאיתנו, לא מתקרבות אלינו, בהישגיהן.
לכן, עכשיו, כשהמותג נמצא בירידה איננו יכולים להתכחש
לעובדה שזה שוב קשור לגורם האנושי.
מי שמגיע להכרה זאת, יגיע גם לפתרון.
צריך לשפר את החומר האנושי ממנו עשוי המותג.
צריך להקים דורות חדשים של חומר אנושי מזן אחר.
איך עושים זאת? ע"י חינוך.
חייבים להכריז על החינוך כפרוייקט לאומי מרכזי.
שיעמוד בראש מעייניו של העם היהודי, בארץ ובתפוצות.
אומרים שראש הממשלה מחפש, נואשות, אג'נדה חדשה.
אני מציע לו את האג'נדה של היובל הבא.
תארו לעצמכם את ראש הממשלה מתייצב בפני האומה
ומכריז על פרוייקט "ממציאים את ישראל מחדש"
זה יכול להיות האתגר הכביר ביותר שהוצב בפני
עם כלשהוא, אי פעם.
זה יכול להציב את ראש הממשלה בשורה אחת עם
גדולי האומה.
הצעד הראשון למהלך כזה צריך להיות הקצאת תקציב
חינוך שיהיה גבוה יותר מתקציב הבטחון ( למדינה ולעם
היהודי יש את הכסף, לכך) צעד זה יבטא את חשיבות המהלך
ויאפשר את ביצועו. בלעדיו, הכל דיבורי סרק.
או מה שנהוג לכנות כיום, ספין.
הצעד הבא יהיה להעמיד בראש הפרוייקט (בשם ראש הממשלה,
כמובן) פרוייקטור שיהיה בעל חזון וכושר ביצוע מוכחים,
כריזמטי, בעל מעמד ציבורי וחסר אספירציות פוליטיות
(כדי שלא יהווה איום על אף פוליטיקאי) אני חושב על אלי הורוביץ
או מישהו ברמתו ( אם יש)
הפרוייקט יחייב בניית מערכת חינוך חדשה, מן היסוד
(בשיתוף מלא עם ארגוני המורים ומשרד החינוך) מערכת
שתגייס את מיטב הכוחות להוראה ,תחת הסיסמא "המצויינים להוראה".
המורים המצויינים יתוגמלו ברמות שכר מפליגות ( כמו בהייטק)
וייחשבו לעלית שבעלית, בחברה הישראלית. חלום האם
הישראלית יהיה שבנה/בתה יהיו מורים.
סדר היום של מערכת החינוך החדשה, יהיה: עידוד הסקרנות,
טיפוח המצויינות,הקניית ידע רב-תחומי, הטמעת ערכים של
שותפות גורל, כיבוד החוק וזהות יהודית וחינוך לתרבות של
התנהגות אנושית.
כשהמטרה המרכזית צריכה לשוב להיות, כמו בעבר הרחוק
"לעצב בני אדם" להבדיל מ"לייצר בעלי מקצוע"
למי שחושב שאלה חלומות באספמיה אני אומר שהרקורד
שלנו מוכיח שכשאנחנו רוצים אנחנו יכולים לחולל נסים.
תוכנית כזאת, אם אכן תצא לפועל, תתחיל להניב פירות
בעוד כ-20-30 שנה. זה גם עקב האכילס שלה. אבל אני חושב
שמקרה זה הוא חריג, כי את הפירות התקשורתיים
של מהלך, מרחיק לכת זה, ראש הממשלה, יקטוף כבר
עכשיו.
הנושא איננו נתון במחלוקת, הוא בוודאי יזכה בתמיכה
מקיר לקיר ואפשר להפיק ממנו הון פוליטי מיידי ולאורך
זמן.
ובתור בונוס, הפרוייקט ייקרא על שמו וייזקף
לזכותו, בספרי ההיסטוריה.
הערה לסיום: אני אדם סקפטי, מטבעי ולא הייתי מעז
להעלות רעיון שכזה, אלמלא חשבתי שנוצרו הנסיבות
המתאימות, שהצורך הוא אקוטי ושראש הממשלה
באמת מוטרד משאלות העוסקות בעתיד העם היהודי,
במדינת ישראל.
עכשיו, נותר רק לראות האם הוא קורץ מהחומרים שעושים
את ההבדל בין פוליטיקאי למנהיג.
נכתב ע"י גינגי פרידמן , מנכ"ל ADMAN.
החברה למשאבי אנוש לענפי הפרסום, השיווק והתקשורת
פורסם ב-YNET 25.12.06
