כל עוד יאיר לפיד שתק, הוא כמעט לא טעה. ושתיקה אינה
עניין של מה בכך עבור מי שרץ לבחירות. במיוחד לא עבור מישהו שכל חייו התפרנס רק ממילים.
אבל מאז שנפתחה מערכת הבחירות הרשמית נאלץ לפיד לוותר על שתיקתו ולהתחיל לעשות … ולטעות.
הטעות הקולוסאלית הראשונה שלו נעשתה בהרכבת רשימת המועמדים של מפלגתו.
אתה מתבונן ברשימה ומה אתה רואה? רשימה של אנשים טובים, כולם ראויים וכולם אפרוריים. אין ביניהם אף כוכב. אף דמות מעוררת השראה ואתה שואל את עצמך
"אלה האנשים שאני רוצה שייצגו אותי בכנסת?! במה הם שונים או טובים יותר מאלה שכבר נמצאים שם? האם העובדה שאינם פוליטיקאים מבטיחה שהם יהיו טובים יותר מהפוליטיקאים? או שמא אחרי שנה בכנסת הם יהיו כמו כל פוליטיקאי מצוי? ובכלל, האם הקמת מפלגה פוליטית ללא פוליטיקאים לא דומה להקמת חברה לייעוץ משפטי ללא עורכי דין?"
רשימה של מפלגה היא כמו קבוצת כדורגל. היא איננה יכולה להיות בנויה אך ורק על כדורגלנים אפורים. קבוצת כדורגל מצליחה חייבת להיות בנויה על תלכיד של שחקנים אפורים לצד כוכבים. סוסי עבודה לצד סוסי מרוץ. והקבוצה של לפיד איננה מכילה אף כוכב מלבד ראש הקבוצה. קבוצת אמצע טבלה טיפוסית. וזה לא מספיק כדי למשוך קולות. ממש לא. אני מסתכל על הרשימה של לפיד ולא יכול להימנע מלהיזכר ברשימה של רפול ושבעת הגמדים.
הטעות הקשה השנייה היתה בהחלטה התמוהה לשנות אסטרטגיה. לפיד התחיל בדיבורים על חינוך והצהיר שהוא רוצה להיות שר החינוך. ואז מצא את דרכו עם הסיסמא "איפה הכסף?" ששאבה את כוחה מהמחאה החברתית. זאת היתה סיסמא טובה שקלעה ישירות אל לב הבעיה הכואבת והמכאיבה לשכבות רחבות בציבור המרגישות שהטייקונים
עושקים אותן בסיוע המדינה.
(סקר מטעם חברת טלסקר שהתפרסם ב5.11.12 מוכיח בברור ששני שלישים מהאוכלוסיה אינם מרוצים מהמדיניות הכלכלית וחוששים מהידרדרות לעוני).
אבל במקום לרכוב על הסוס המנצח הזה ולדהור איתו עד קו הסיום לפיד שינה את דעתו , החליף סוסים ואימץ מסר אסטרטגי חדש "השיטה לא עובדת". זהו מסר עמום. לא ברור. אף אחד לא מבין אותו ולמען האמת איש לא מוטרד מכך. זה לא המסר שיגרום למצביע מסורתי של מפלגה כזאת או אחרת לשנות את דעתו, לחרוג מהרגליו ולתת את קולו ללפיד.
יתר על כן, גם אותם מתי מעט שאולי מבינים על מה לפיד מדבר לא באמת מאמינים שיש בכוחו לשנות את השיטה והאם השיטה השונה שהוא מציע טובה יותר מהשיטה הקיימת. במילים אחרות, יאיר: "ככה לא בונים חומה"
הטעות השלישית שלפיד עומד לבצע, כפי שהכריז עליה בכנס אילת, היא הגישה "המהפכנית" שאולי גם מתיישבת עם "הפוליטיקה החדשה" שהוא מתיימר לייצג. הוא הבטיח שלא יהיה "נגד" הוא יהיה "בעד". הוא אפילו התגאה בכך שהפרסומאי שלו הגיש לו הצעה מעולה לסיסמא אבל הוא דחה אותה כי היתה "לעומתית" ולא עלתה בקנה אחד עם גישתו ה"בעדית".
קשה לי להאמין שלפיד לא יודע זאת ( מהבית) אבל בארץ איש לא מצביע "בעד" כי אם רק "נגד". השנאה היא כוח מניע חזק יותר מהסימפטיה.
המצביע בישראל מצביע
נגד ערבים, נגד אשכנזים, נגד חרדים, נגד מתנחלים, נגד שמאלנים, נגד משתמטים.
כשלפיד יגיע עם סיסמאות ה"בעד" שלו הוא ידמה ליוגיסט הנכנס לזירת אגרוף. איזה סיכוי יש לו?
נראה לי שלבוא למגרש הפוליטי בשם "הפוליטיקה החדשה" זאת הנאיביות בהתגלמותה. המשחק האמיתי מתנהל על מגרש הפוליטיקה הישנה. כך היה תמיד. משחר ההיסטוריה . ואני יודע שלפיד מכיר את ההיסטוריה. מהאינטריגות בחצרות מלכי ישראל, דרך הסנאט ברומי ועד ימינו אלה.
אגב, הקמפיין האחרון של אובמה נגד רומני היה מלוכלך לתפארת.
אם לפיד היה שואל אותי (והוא לא) הייתי מייעץ לו להטות אוזן ליועצים שלו. אחרת לשם מה שכר אותם? והייתי מייעץ לו לא לנסות להמציא את המשחק מחדש. במשחק הזה מנצח מי שמכיר את רזי המשחק טוב יותר ושולט בכל השטיקים והטריקים והספינים. ואינו בוחל בהכפשות בוטות ובמכות מעל ומתחת לחגורה.
מי שלא מתבייש להפר הבטחות , לשקר ולרמות במצח נחושה. הכל כשר והכל נסלח ונשכח מיד לאחר הניצחון.
המשחק הוא מלוכלך ואי אפשר לזכות בו בדרכי נועם.
אנחנו רק בתחילת המרוץ ואני מניח שלפיד יעשה עוד טעויות. וחבל. כי אני חושב שלפיד הוא איש מעולה המגיע אל הפוליטיקה חמוש בכוונות טובות ורעיונות חיוביים. אבל כולנו יודעים במה רצופה הדרך לשאול.
הכותב הוא מנכ"ל
החברה למשאבי אנוש לענפי הפרסום, השיווק והתקשורתADMAN
פורסם באייס ב-12.11.12
