קדימה מצאה את ההזדמנות שלה
אבל מה היא עושה איתה?
שנתיים עברו מאז שקמה הממשלה הנוכחית ולא ידענו שיש כאן אופוזיציה.
מדי פעם, ציפי לבני עלתה על הדוכן בכנסת ותקפה את ביבי , ללא רחם,
מדי פעם שמעו אותה אומרת מה צריך לעשות , אבל לא הרבה יותר מזה.
גם חבריה לסיעה בקושי נשמע קולם. כי חלקם הגדול רצו לשמור על האופציה לחבור לקואליציה. כך שבעצם האופוזיציה היחידה שהממשלה נתקלה בה, באה מתוך הקואליציה. פעם ש"ס, פעם ישראל ביתנו ומדי פעם חברי העבודה הפורשים-הדבוקים.
היה ברור שקדימה מתקשה לתפוס את הסוס ששווה לרכוב עליו.
מהתנגדות לדרכו המדינית של ביבי קשה להיבנות, שהרי רוב הציבור בארץ תומך בו.
מההתנגדות לכניעתו לחרדים קשה להיבנות כי הוכח שהציבור אדיש.
מההתנגדות לרפיסותו מול שר החוץ שהורס לנו את יחסי החוץ קשה להיבנות, כי רוב הציבור, בסתר ליבו, מסכים עם דעותיו.
מההתנגדות להכבדת עול המיסים העקיפים קשה להיבנות כי העשירים לא נפגעים, מעמד הביניים שותק והעניים לא נחשבים.
גם מאי השוויון המשווע בנשיאת הנטל , בתשלומי המסים ובחלוקת התקציבים
אי אפשר להיבנות כי זה פוגע רק במיעוט. הרוב דווקא נהנה מזה.
אם הגברת לבני הייתה שואלת אותי (והיא לא) הייתי אומר לה שתפקיד האופוזיציה נגזר משמו והוא: להתנגד. למרות שזה עלול להישמע בלתי קורקטי,
במשטר דמוקרטי אין מקום לאופוזיציה ממלכתית. אופוזיציה ממלכתית זה אוקסימורון.
אני הייתי מציע לה להקים , מהיום הראשון, ממשלת צללים , חרף הבעיות האישיות שזה היה עלול לעורר בקרב חברי הסיעה.
תפקידה של ממשלת הצללים היה להצביע על מחדלי הממשלה, בכל התחומים ולשמחת האופוזיציה, כאלה ישנם למכביר . היה עליה להתריע על תוצאותיהם הקשות ולהציע דרכי פעולה אלטרנטיביים.
אם כך הייתה נוהגת הייתה משיגה מספר יעדים חשובים:
היא הייתה ממצבת את קדימה כאלטרנטיבה רלוונטית לממשלה הכושלת.
היא הייתה מחזקת את נוכחותה בתודעת הציבור והיא הייתה ממצבת את ציפי לבני כראש ממשלה בעלת סיכוי טוב יותר להצליח במילוי התפקיד.
אם היא גם הייתה ערה לרחשי לבם של בוחריה הפוטנציאליים, היא הייתה מכריזה,
בכל הזדמנות , בקול רם וצלול שלא תקים קואליציה עם החרדים ולא עם ליברמן.
אבל, כאמור , ציפי לא שאלה אותי ובחרה להתנהל , במשך שנתיים בשולי הפוליטיקה הישראלית ולא נודע שהיא פועלת בקרבה.
אבל, כרגיל, ביבי הטוב לא מאכזב והוא סיפק לקדימה הזדמנות נוספת. הוא מצא דרך קלה ונוחה לשאוב מהציבור עוד כסף תוך כדי שהוא מצהיר שהוא מוריד את נטל המס. הוא מצא את מס הבלו על הדלק . המקור הבלתי אכזב להגדלת הכנסות.
העלאת המסים על הדלק, פוגעת בכיסו של כל אזרח ושל כל חברה עסקית ויצרנית וזאת כבר עילה אמיתית ליציאה לרחובות.
ולא יכולה להיות סיבה מוצדקת יותר להתקוממות מהודעתו של מנכ"ל האוצר מר חיים שני שאמר שהעלאת המס הכרחית לשם עמידה ביעדי הגירעון של הממשלה.
כי מה שעומד מאחורי הטיעון המקצועי, לכאורה, הזה הוא בעצם הודאה בכך
שהממשלה נכנעה לדרישות החרדים להגדיל את מימון בטלנותם ולאוצר אין בררה אלא להשית את זה עלינו, באמצעות המס על הדלק.
עתה, שקדימה מצאה את הסוס שלה, הרושם הראשוני הוא שהיא לא יודעת מה לעשות איתה.
השקת הקמפיין עברה בקול דממה דקה ולא זכתה לסיקור במהדורות החדשות
ובעיתונים נדחקה הידיעה לעמודים הפנימיים, אם בכלל.
הסיסמא המלווה את הקמפיין "ביבי מתדלק על חשבוננו 39 שרים" היא החמצה גדולה. כי הציבור כבר מזמן השלים עם הממשלה המנופחת הזאת וזה לא מה שמטריד אותו.
בקיצור , בפרפרזה על קביעתו האלמותית של יורם ארבל, אפשר לומר: ככה לא בונים קמפיין.
המבחן בפניו עומדת קדימה הוא בכוחה להלהיב ולשלהב את הציבור בישראל, על מגוון רבדיו ולהוציאו לרחובות ולהפגין.
המבחן הוא בכוחה לגרות את התקשורת ולגרום לה לעסוק בסוגיה ולהעמיד אותה בראש סדר היום הציבורי.
המבחן הוא בכוחה לנהל מסע פרסום ויחסי ציבור המבוסס על המסר האסטרטגי
שכולנו נדרשים לשלם את מחיר ההישרדות של ביבי.
הניסיון מוכיח שאם קדימה לא תשמוט את ההזדמנות שנקרתה בדרכה ותדע לעמוד במבחנים, ביבי ימהר להתקפל וקדימה תוכל להתהדר בהישג החשוב. לרווחת כולנו.
בינתיים, ההתחלה לא מבטיחה טובות.
גינגי פרידמן הוא מנכ"ל ADMAN החברה למשאבי אנוש לענפי הפרסום, השיווק והתקשורת.
פורסם ב-17.1.11
