ראשי ערוץ 10 ורשת חתמו על מזכר הבנות, בדרך למיזוג.
ואין לי אלא לאמר שזהו סוף שהיה צפוי ויש להצטער עליו וגם לשמוח.
להצטער , על ההזדמנות שהוחמצה ולשמוח על סגירתו של ערוץ שהפך למיותר.
בדיחה יהודית עתיקה שואלת "מה ההבדל בין איש עסקים יהודי לגוי?
היהודי בא לעיר, מתבונן כה וכה, רואה איזה עסק משגשג ומקים ממולו עוד אחד
כזה. הגוי בא לעיר בודק מה חסר ומקים עסק שממלא את החסר".
אם תרצו, זה בדיוק הסיפור של ערוץ 10.
כל אנשי העסקים המצליחים שחברו יחד כדי להקים את ערוץ 10, בחרו באופציה
"היהודית" והקימו עוד ערוץ ששאף להיות כמו ערוץ 2. במקום להקים אלטרנטיבה שתציע לשוק
את מה שערוץ 2 איננו מציע, הם בחרו באיסטרטגיית "גם אני" וניסו להתחרות
בערוץ 2 במגרש הביתי שלו.
לא תמיד גישת "גם אני" נידונה לכישלון. יש מקרים בהם היא יכולה להצליח
ובלבד שתדע להציע מחיר נמוך יותר או שיטת הפצה שונה.
אך זה לא היה המקרה של ערוץ 10.
מי שבוחן את ההתנהלות של ערוץ 10 יתקשה להאמין איך מנהלים
כל כך מוכשרים וכל כך מנוסים עשו את כל השגיאות האפשריות.
השגיאה האיסטרטגית היתה שהם לא בנו מותג מבודל , הפונה לקהלי יעד שונים
מאלה של ערוץ 2 ושהיה יכול להציע למפרסמים פלטפורמה לפרסום
מותגים שאין להם מענה או מקום בערוץ 2.
הניסיון להתחרות בקשת שהיא הזכיין המוביל בתחומו, נועד מראש לכישלון.
השגיאה השניה היתה כשמנהלי הערוץ "עשו שרירים" מול המפרסמים הגדולים
וניסו להכתיב להם את מחיריהם ותנאיהם, כאילו הם היו ערוץ מוביל או חסר
תחליף. התנהגות כזאת נקראת בשפה הקלינית "חוסר שיפוט"
השגיאה השלישית, היתה כשמנהלי הערוץ יצאו להלחם בפרסומאים, נותני לחמם. במקום לעשות כל מאמץ כדי לרתום את הפרסומאים לעזרתם, הם יצאו
נגדם ע"י הובלת מהלך לקיצוץ עמלותיהם.
השגיאה הרביעית, היתה תשלום משכורות עתק ל"טאלנטים" שמעולם לא הצדיקו את גובה שכרם, ברייטינג הולם.
השגיאה החמישית, היתה שבגין המרוץ אחרי ערוץ 2 הם לא עמדו בהתחייבויותיהם לרשות השניה ומצאו
את עצמם במלחמה מתמדת מול הרגולטור ובחובות מצטברים שנובעים מאי עמידה בהתחייבויות להפקות איכות…
כידוע, כאשר אתה עושה את כל השגיאות האפשריות אתה בסוף משלם את המחיר.
אז מי ישלם את המחיר?
בראש ובראשונה, בעלי הערוץ שהשקיעו בו ממיטב ממונם ומעולם לא זכו לראות
החזר על השקעתם.
ישלמו את המחיר, חלק ניכר ממנהלי ומעובדי ערוץ 10 שיפסידו את מקום עבודתם
ו/או את משכורותיהם החלומיות.
ומי ירוויח?
קודם כל הצופים. במקום 3 זכייניות שהציעו להם, עד כה, אוסף בלתי נדלה של
תוכניות סרק והבל, יהיו עכשיו רק שתיים כאלה.
ירוויחו ערוצי האינטרנט שיזכו, לדעתי, בכספי הפרסום שיתפנו מערוץ 10.
ירוויחו גם המפרסמים (גם אם הם עדיין לא יודעים זאת) שיעשו שימוש מושכל יותר בתקציבי הפרסום שלהם.
עכשיו עומד הערוץ הממוזג בפני החלטה קשה. האם לבחור באופציה של שידור
7 ימים בשבוע כמו שעשה ערוץ 10 או רק בחלק מהשבוע כמו שעשתה רשת.
הבחירה היא לא קלה כי יש לה השלכות מרחיקות לכת.
אם יבחרו, מנהלי הזכיין הממוזג, בשידור 7 ימים, הם ימצאו את עצמם בתחרות חזיתית מול קשת.
מה שאומר שהזכיין יהיה חייב לבדל את עצמו או שגורלו יהיה כגורל ערוץ 10.
לחילופין, אם יבחרו באופציה של שידור בחלק מהשבוע כפי שעשתה רשת,
אז יוכלו להמשיך באיסטרטגיית "גם אני" כי בימי השידור שלהם, אין להם
את קשת, מולם.
אז באיזו דרך הם יבחרו? לדעתי, הם יבחרו ברע שבכל העולמות. הם יבחרו לשדר כל השבוע וינסו להיות כמו קשת.
למה זה יקרה? כי זה הפתרון הקל. הרבה יותר קל לחשוב שתוכל לעשות את מה שהתרגלת לעשות מאשר לנסות לעשות משהו שונה בתכלית.
וטבעם של רוב האנשים לבחור במוצא הקל. רק אנשים יוצאי דופן
יודעים לבחור בדרך הלא סלולה. ומנהלי ערוץ 10 ורשת
אינם יוצאי דופן. את זה הם כבר הוכיחו.
הכותב הוא מנכ"ל ADMAN החברה למשאבי אנוש לענפי הפרסום, השיווק והתקשורת
פורסם ב-YNET ב-19.1.09
