העיתונאי החוקר, מיקי רוזנטל, הפיק סרט
המנסה לחשוף את יחסי ההון ושלטון במדינה.
במרכז הסרט עומדת אחת המשפחות העשירות
והמשפיעות ביותר, בארץ.
העובדה, שהוא בכלל הפיק את הסרט והשקיע בו
מזמנו, מרצו וכספו מעידה על תמימות חסרת תקנה.
מה הוא חשב לעצמו? זה הרי לא איזה ראש עיר שסרח
או מנכ"ל שמעל, כאן מדובר באחת מאושיות המשק!
הסרט, כצפוי, לא מצא אף גוף משדר שיסכים
לשדרו. כל גוף ששקל את הנושא, זכה מייד לקבל
מכתב התראה מעורכי הדין של המשפחה, המאיים
בתביעת דיבה, מפה עד הודעה חדשה. , אם רק יעז
לשדר.
תאמרו "סתימת פיות" תאמרו "ההון שולט בתקשורת"
תאמרו "טרור של עורכי דין" תאמרו "מה עם זכות הציבור לדעת?"
הכל נכון.
ולמרות זאת, אדם צריך להיות אידיוט מושלם, כדי לצאת
למערכה מול בעלי הון כל כך חזקים. למה?
כי גם אם הנתבע יזכה במשפט, בסופו של דבר,
הוצאות ניהול המשפט יהיו כל כך גבוהות שכך או כך
דבר אחד מובטח, זה יהיה סופו של הנתבע.
בבחינת הניתוח הצליח והחולה מת.
כשאתה מתמודד מול סוללה של עורכי דין מהיקרים בארץ
אתה חייב להצטייד בעורכי דין מאותה הרמה.
כי אחרת, אין לך כל סיכוי בבית המשפט.
ובקצב, בו מתנהלים משפטים בארץ, תצטרך למכור את כל
רכושך, (בהנחה שזה יספיק) כדי לממן אותם.
ובסוף, תזכה או לא תזכה, את כספך הפסדת.
. הרשו לי לספר סיפור מניסיוני האישי.
לפני מספר שנים, מתחתי כאן ביקורת על סמנכ"ל שיווק
של חברת טקסטיל גדולה, שהשתבח בתקשורת , ב"חוכמתו הרבה" בכך
שהוא הפיק מסע פרסום בעצמו, ללא סיוע של משרד פרסום.
אני ניסיתי, בטורי הצנוע, להעמידו על טעותו ולהוכיח
שצעד זה, שגוי מכל היבט, הן מזה הכלכלי
ובוודאי מזה המקצועי. התוצאה כפי שהיא נראתה, מאוחר יותר, בשטח,
רק סיפקה סימוכין לדבריי.
בתגובה לטור שלי, קיבלתי מכתב מעורך דינו של אותו
סמנכ"ל, שדרש את התנצלותי ולא, אתבע לדין בגין
פגיעה בשמו הטוב ובקריירה המקצועית, שלו.
אם הייתי רוצה, הייתי יכול להוכיח בבית המשפט, שאת הפגיעה
בשמו הטוב ובקריירה שלו, הוא חייב לעצמו בלבד
והטור שלי היה , לא יותר מביקורת מקצועית טהורה,
ללא כל פנייה אישית. הייתי יכול. אבל במקום זאת,
שיגרתי לו מכתב התנצלות, ירדתי על ברכיי וביקשתי
סליחה ומחילה. אתם יודעים למה?
כי לא מצאתי שום הצדקה להשחית זמן וכסף על עורכי דין
ומשפטים מייגעים. אחרי הכל, מדובר בטור. לא יותר.
מה עוד, שאת אמוני בבתי המשפט, איבדתי
מזמן.
הרבה יותר פשוט, להתנצל ולסגור עניין.
המסקנה איפה פשוטה ביותר. בעולם המציאותי, להבדיל
מהעולם האידיאלי, הכסף שולט בכל. בשוק, בתקשורת
וכמובן גם בשלטון.
מספרים על מיליארדר אמריקני שהוצע לו לרוץ לנשיאות
הוא התפוצץ מצחוק "אתם השתגעתם? הרי הנשיא עובד אצלי"
ענה להם, ברצינות רבה.
השכבה העשירה, משפיעה בכל מקום ובמדינה קטנה
בה יש מעט עשירים, השולטים ברוב הנכסים, השפעתם רבה יותר.
הם משתמשים
בתקציבי הפרסום שלהם כדי להשפיע על התקשורת וכשזה
לא מספיק הם מאיימים בהגשת תביעה.
הוצאות המשפט הכבדות, הן זניחות עבור התובעים אך עלולות
למוטט את הנתבעים.
לכן הם יודעים שבד"כ האיום עובד.
ואם שמתם לב ותהיתם למה תוכניות התחקירים מסוג
כלבוטק ושומר מסך מתעסקים רק עם נוכלים וגנבים קטנים
ואף אחת מהן לא מתעסקת עם ההון הגדול, הסיבה היא אחת-
פחד.
מערכת המשפט הבלתי מתפקדת, בישראל, משחקת לידיהם
של העשירים, היודעים לעשות בה שימוש להשגת מטרותיהם.
ואז מה שקורה, כמו בתחומים רבים אחרים, גם החוק עובד
בשרות החזקים והחלשים נרמסים.
כפרידמניסט מובהק, אני קורא לשר המשפטים, לתת דעתו גם
על ההיבט הזה.
אנחנו אוהבים להתהדר בחופש הביטוי ובחופש העיתונות
אבל האמת המרה היא שהחופש הזה קיים רק להלכה.
למעשה, חופש הביטוי מתקיים, כל עוד אינך מאיים על הכוחות
השולטים במשק או פוגע באינטרסים שלהם.
חופש הביטוי "המקודש" שלנו, מוגבל ומותקף, יום יום,
באמצעות טרור עורכי הדין ומערכת המשפט, המשרתים את
הבריונים העשירים.
נ.ב
אם פגעתי, במי מעשירי הארץ, בטור זה, אני מגיש כאן
ועכשיו את התנצלותי הכנה והמלאה ומבטיח לא לחזור
על דברי הבלע הללו, בעתיד.
הכותב הוא מנכ"ל ADMAN החברה למשאבי אנוש
לענפי הפרסום, השיווק והתקשורת
פורסם ב-YNET ב-02.09.08
