בחינה מדוקדקת של תוצאות הבחירות
מלמדת שהרבה לא השתנה, פרט לתופעה
אחת מרעישה והיא: קריסת הימין!
מספר המנדטים הכולל בהם זכו
מפלגות הימין המובהקות- ליכוד, האיחוד
הלאומי וישראל ביתנו עומד על 32 בלבד.
הגוש שהווה רוב במשך כ-25 שנה, הצטמצם
והיה לרבע מכלל המצביעים.
ואם לוקחים בחשבון שזהו ציבור בעל מודעות,
עניין אישי ולהט דתי, אפשר להניח
שרובו ככולו הגיע לקלפיות והצביע.
בקרב הציבור הזה לא היו נמנעים ואם כל
הציבור הזה איננו מונה יותר מרבע המצביעים,
( חלקו בכלל האוכלוסיה, קטן אף יותר)
הרי, יש לנתון הזה השלכות מרחיקות לכת.
מלאות תקווה לרוב הציבור והרות אסון
לימין.
מי שמחפש את "האשמים" האמיתיים "בשבר"
הזה ומי שרוצה לדעת מתי "ארצישראל ועמישראל"
איבדו את אזרחי ישראל, שיתכבד ויחזור אל
קמפיין "הכתומים".
הקמפיין הכושל של "הכתומים" (שמשום מה, נחשב
למוצלח בקרב אלה שאינם מבינים) הוא זה שזרע
את הרוח ועכשיו לא נותר לימין אלא לקצור את הסופה.
מי שקורא אותי, בקביעות, יודע את דעתי שמסעות פרסום
אינם משפיעים על תוצאות הבחירות אבל קמפיין
הכתומים שלא היה קמפיין בחירות הצליח להשפיע
על דעת הקהל ( באופן הפוך מכוונת מוביליו)
ולתת את אותותיו בקלפי, באופן
ובצורה כל כך דראסטיים שכמעט שום מהלך פוליטי,
טראומה ציבורית או תנועה עממית לא הצליחו, כמותו.
החטא הקדמון, היה
הבחירה האומללה בצבע הכתום, שהימין המשיך
לדבוק בו, משום מה, גם במערכת הבחירות.
הבחירה הזאת חילקה
את הציבור הישראלי לשני מחנות מוגדרים
ומנוגדים. הכתומים והכחולים.
הם ואנחנו.
מאחר וכל פעילויות הכתומים בוצעו ע"י חובשי
כיפות, לובשי ציציות וחובשות שביסים
המחנה הכתום זוהה ואופיין כמחנה הדתי-לאומי
וקיבל דמוי של מחנה סקטוריאלי ,פרטני
שמחנה הכחולים איננו מזדהה איתו
ואיננו חלק ממנו.
בנוסף לכך, האלימות המילולית והפיזית שהופעלה
ע"י הכתומים נגד כוחות הביטחון (בשטח) ונגד
הציבור בכלל (בחסימות הכבישים) הציבה, באופן
אינסטינקטיבי את כל הכחולים נגד הכתומים.
אחרי הכל כוחות הביטחון הם "אנחנו" ומי שנגדם
הוא, מאליו, נגדנו.
שם, בשדות הכתם, נחלק הציבור הישראלי לשני
מחנות ושם איבד הימין את כוחו ונפל שדוד.
הניכור והזעם שהצליחו הכתומים לנטוע
בקרב הציבור , שגבר והקצין בפינוי עמונה, האלים,
יחד עם התשוקה העמוקה לשקט והשאיפה להנתקות משכנינו
הם שהבריחו חלק גדול ממצביעי הימין
המסורתיים אל המפלגות "הכחולות".
והתוצאות ניכרו היטב ובקול ברור,
בקלפיות.
עתה, כאשר הממשלה הבאה תבוא לבצע
את תוכנית ההתכנסות שלה, לא יוותר בידי הימין
אפילו נשקו האחרון והוא הדרישה למשאל עם.
כי משאל כזה כבר היה. הימין הוא זה שהגדיר כך
את מערכת הבחירות.
והעם אמר את דברו.
נכתב ע"י גינגי פרידמן , מנכ"ל ADMAN.
החברה למשאבי אנוש לענפי הפרסום, השיווק והתקשורת
פורסם ב-YNET ב- 3.4.06
