יש שחושבים כי פסיכולוגים הרבה פעמים עוסקים רק ב"צד הקשה" של החיים, בסבל ובחולשות. חשוב לציין כי ישנם בתחום זה גם את אלו החוקרים את קיומם של "הגורמים המגנים", אותם גורמים המקלים על ההתמודדות עם גורמי הלחץ השונים בחיינו.
אותם חוקרים הגיעו למסקנה כי חובה לקחת בחשבון את " הגורמים המגנים" כאשר מדברים על גידול ילדים ועל הכנתם לחיים. זאת משום שניתן לטפח אותם במהלך החינוך.
בין היתר גילו שאדם בכל גיל ישרוד יותר טוב בתקופות קשות אם יש בחייו ידיד נפש.
הכוונה לאדם אותו הוא מעריך, אשר לידו מספיק בטוח ונותן בו אמון.
כל אלו יאפשרו לו לחשוף בפניו את הספקות, את הלבטים, את הטעויות ואת החרטות שיש בחייו. דמות שקודם כל ולפני הכול תהיה מוכנה לשמוע אותו מעמדה של קרבה, ללא שיפוטיות. בלי שסמכותו מאבדת את משמעותה וכוחה בגלל קרבה זו. נהפוך הוא, עליו להיות בעל ניסיון חיים,חזק וסמכותי.
עליו להיות קרוב בלי לאבד סמכות וסמכות בלי לאבד קרבה, כלומר סמכות מיטיבה.
מחקרים מראים שככל שיש בחיינו אדם כזה, נהיה יותר עמידים בפני תלאות החיים גם אם יהיו אלו מתמשכים, קיצוניים וכואבים.
ידיד נפש היא אותה דמות בפניה ניתן לפתוח את הלב בלי לחשוש, אותה דמות אשר רצונה להעניק לנו אינה מוטלת בספק תוך אמון שמניעיו הם מהרצון להיות משמעותיים ותורמים בחיינו.
אין זה משנה אם דמות זו היא דמות של מורה, איש דת, הורה, שכן, דוד או עמית לעבודה.
כשמדובר בהורה, ניתן לומר שהשאיפה להיות "ידיד נפש" קיימת בכל הורה.
הרבה פעמים הורים מנסים להיות ידידים של ילדיהם תוך כדי התעלמות מהעובדה שעליהם מוטלת אחראיות מיוחדת.
הורים שמנסים להיות ידידים עלולים להתעלם מחובתם ללמד ערכים, להציב גבולות כמאמנים ומכינים לחיים בעבור הילדים. תפקיד זה מוטל בעיקר עליהם יותר מאשר על כל מחנך אחר.
אף אחד לא יעשה זאת מתוך אהבה כלפיי ילדיהם זולתם.
אך באותה מידה הם עלולים להפוך את ילדיהם לשותפים להחלטות שאינם מתאימות לגילם או לחילופין, הם עלולים לתת לילדיהם כוח במשפחה שעלול להיות לרועץ לכל בני-המשפחה. למשל: האב מעניק לבנו הבכור תפקיד של יועץ במקום שהאם תהייה בתפקיד זה. מעשה זה מקטין את מעמדה של האם בפני הילדים ועלול לפגוע ביכולתה להיות דמות מחנכת.
יש לזכור שכולנו מחפשים את אותו אדם שיהיה בעל סמכות וידע גדולים משלנו בכדי ללמוד ממנו, לקבל השראה ממנו ולהזדהות איתו.
השאיפה ללמוד מאדם חזק ומנוסה קיים בכל אחד מאתנו וכאלו אנחנו גם חייבים להישאר וזה על-מנת להצליח בתפקידנו כהורים.
הורה יכול להיות דמות מיטיבה וסמכותית כאחד. רק מעמדה זו יוכל להיות גם ידיד נפש בשעת צורך.
יחד עם זאת, עלינו לזכור שבאופן טבעי יהיה קשה לילד להיות פתוח לגמרי עם הוריו מעצם תפקידם כהורים, בייחוד ככל שמתקרב גיל ההתבגרות, המקשה על הפתיחות.
מכאן ניתן להסיק שתפקיד נוסף שחל על הורה הוא ללמד את בנו איך לבחור את היועץ והידיד שילוו אותו בשעת הצורך במצבים בהם הוא כהורה לא נמצא שם או לא אמור להימצא.
לדוג': בחירה של בן/בת-זוג. על ההורה לזכור ולהשלים עם עצם העובדה שבן/בת זוג אמורים להיות ידיד הנפש הקרוב ביותר לבנם/בתם מרגע בחירתו וברגע שיש בין בני-הזוג חוסר תקשורת, עליהם לעודד את בנם/בתם לפתור זאת ביניהם ולהימנע ממעורבות יתר.
לא לחינם אומרים תגיד מי חברייך אדע מי אתה, אלו יהיו האנשים שישפיעו בעיקר על החיים.
הדבר נכון הן בבחירת חברים והן בבחירת בני-זוג.
