אחד המקצועות החשובים ביותר ברפואה, במיוחד הוטרינרית, הינו ההדמייה, בייחוד רדיולוגיה. צילומי רנטגן למיניהם.
לקראת הבחינה הממשמשת ומגיעה, בילינו, אני ועמיתיי לכיתה, לילות כימים ספונים בחדר ארכיון הרנטגן, בוחנים מאות צילומים מול התיקים הרפואיים. באותה תקופה, בני הבכור מתן היה כבר בן מספר חודשים.
אשתי היא מורה ותיקה לחינוך מיוחד, ועוסקת בהוראה לילדים אוטיסטים. ממש בסמוך למועד הבחינה ברנטגן, החליטו בביה"ס לילדים עם אוטיזם, בו עבדה באותה עת, להוציא את הילדים הבוגרים לטיול בן יומיים. ההתרגשות סביב האירוע הייתה רבה כיוון שזו הייתה הפעם הראשונה שבה ילדים אלו ישהו מחוץ לביתם ולמסגרת אליה הם רגילים.
מובן שבמקרה כזה כל צוות ביה"ס, ואשתי בתוכם , נסעו לטיול. כך יצא, שנשארתי לבד עם התינוק, בעת שהתכוננתי למבחן. באמצע הלילה, התעורר הילד בבכי, שטוף זיעה, ובבדיקת חום הסתבר לי כי הוא קודח!
טלפנתי לחמותי שתבוא לעזור לי, ובינתיים הושבתי את העולל באמבטיה, ביד אחת הזלפתי עליו מים, וביד השנייה החזקתי את הקלסר של לימודי ההדמיה. כך מצאה אותנו חמותי, כאשר אני כמעט נרדם, והילד, שכבר הרגיש יותר טוב, שיחק עם הברווז שלו באמבטיה, והשפריץ בשמחה לכל הכיוונים. בלי לנוח לרגע, ובלי לאכול משהו, נטלתי בחופזה את יתר המחברות והספרים, נפרדתי לשלום מהילד ומסבתו, ומיהרתי לפקולטה. לא פלא אם כן שהגעתי לבחינה מטושטש, עייף ולא ממוקד.
כאשר קיבלתי לידיי את טופס הבחינה, חשכו עיני, לא בפאראפרזה, אלא באמת , הרגשתי "בלק-אאוט" מוחלט, ולא הצלחתי אפילו לזהות מה כתוב בדפים שמולי. ניגשתי למרצה להדמיה, פרופ' בר גיא הנערץ והאהוב עלינו מאד, סיפרתי לו את קורותיי בלילה הקודם, והתנצלתי על כך שאין באפשרותי בשום אופן במצבי אז לעבור את המבחן. "הבט", אמר לי, "לפי תקנון האוניברסיטה העברית, ברגע שטופס הבחינה נמסר לסטודנט, הרי שהבחינה למעשה החלה, ואם הטופס מוחזר, הרי שהתלמיד בעצם נכשל, והוא מחויב להגיע למועד ב'". "ניחא", השבתי, "גם כך אינני יכול לבצע אותה, ואגש אם כן למועד נוסף בעוד שבועיים".
פרופ' בר גיא חשב מעט ואמר, "אני הרי מכיר אותך היטב, אני חושב שאתה כן יכול להיבחן, אני מוכן לאפשר לך להתחיל את הבחינה חצי שעה יותר מאוחר". הוא שלה מכיסו צרור מפתחות, הסביר לי מהו המפתח של משרדו האישי, והמליץ לי ללכת לשם ולנוח מעט. עשיתי כהמלצתו, נכנסתי לחדרו, שפתי מים בקומקום, ועד שהמים רתחו, נכנסתי להתקלח. לא הבאתי בגדים להחלפה, ולכן הסתובבתי עירום בחדר, ובזמן שחיכיתי להתייבש, לגמתי כוס קפה שחור חזק וממותק. אחרי כחצי שעה הרגשתי שכוחותיי שבים אלי, התלבשתי וחזרתי רענן לכיתה.
כמובטח, קיבלתי שוב את טופס הבחינה, ואפילו הצלחתי לסיים אותה יחד עם שאר חברי לכיתה, ולגשת לחלקה השני באולם הסמוך. עברתי את הבחינה בהצלחה , ועד היום אני מודה לפרופ' בר גיא על כך.
