דעת מיעוט:
פועלי הפרסום מרימים ראש
גינגי פרידמן
לראשונה מזה אלפיים שנה מתחילים להישמע דיבורים בקרב עובדי תעשיית הפרסום על התאגדות בוועדים, על הקמת איגוד מקצועי, על מאבק לשמירת הזכויות ונגד ניצול. הדיבורים הללו שבקעו עכשיו לאוויר העולם הם הקצף שמעל לסערה המתחוללת מתחת לפני המים. הם היוגורט של המחאה החברתית.
העבודה חסרת הגבולות והתגמול במרבית משרדי הפרסום היתה , מאז ומתמיד, אחד הסממנים המובהקים של הענף. כאילו מובן מאליו שבמשרד פרסום עובדים עד חצות ולפעמים גם יותר. זהו גם הגורם המרכזי הדוחף את מרבית עובדי הענף החוצה ל"חיים שפויים" אצל "הלקוח".
אז למה אף אחד לא קם עד היום? משני טעמים: א. כי העובדים היו משוכנעים שזאת גזירה משמים "ככה זה ואין מה לעשות"
ב. כי במקום להיאבק, הרוב העדיף פשוט לעזוב.
החידה הגדולה בעיניי איננה למה העובדים שתקו עד היום אלא למה מנהלי ובעלי משרדי הפרסום עובדים ככה. לכאורה, ברור שמשרד המתחרה בשוק חייב לעמוד בדרישות לקוחותיו ולהיענות לכל גחמותיהם ולספק להם מענה לכל "הנחתותיהם" "הדחופות" "הבהולות" ו"מהיום להיום". אחרת הם עלולים להפסיד את לקוחותיהם.
אבל מי שהרגיל את הלקוחות שניתן לדרוש מהפרסומאים כל דבר, הם הפרסומאים עצמם. מי שלימד את המפרסמים שזה מובן מאליו שהמשרדים יעבדו עבורם בלילות הם לא אחרים מאשר הפרסומאים.
אני מכיר יותר ממשרד פרסום אחד (לצערי, לא הרבה) שלא עובדים מסביב לשעון ובכל זאת לקוחותיהם לא עוזבים אותם והמשרדים ממשיכים לשגשג.
בכלל ,אני סבור שמשרד פרסום רציני צריך להיות מעוניין שלעובדיו יהיו גם חיים פרטיים, שתהיינה להם הזדמנויות לטעון מצברים ולחדש את מקורות השראתם. עובד שחי במשרד 20 שעות , נשחק ועובד על הילוך סרק. שלא לדבר על כך, שרוב הטעויות שעובדים עושים, נעשות לאחר שמונה שעות עבודה, כשהראש מותש. וכידוע, כל טעות בעבודת הפרסום היא טעות יקרה ביותר.
אני קורא שנציגי התקוממות העובדים שוקלים פנייה לגופים ציבוריים שישללו את תקציביהם ממשרדים שחורגים מחוק שעות העבודה. הם תמימים. הקריאה הזאת היא כמו קול קורא במדבר. המאבק צריך להיות על תשלום מלא עבור שעות נוספות.
כאשר בעלי משרדי הפרסום ידעו שכל שעה נוספת עולה להם ביוקר, הם ידעו לכלכל את זמנם בצורה יעילה יותר, מצד אחד ולחנך את לקוחותיהם שגם למשרדי פרסום יש שעות עבודה מוגבלות, מצד שני.
לשם כך צריך לקום איגוד מקצועי שייצג את כלל עובדי הפרסום וייאבק על זכויותיהם ללא חשש לאובדן מקום העבודה.
הצעד הנבון ביותר שיש בידיהם לעשות הוא לפנות לקבלת ייעוץ מקצועי בהסתדרות.
אין לי ספק שקרב היום בו גם במשרדי פרסום יעבדו בהתאם לחוק, כמו בכל מקום עבודה אחר. העובדים של היום זה לא מה שהיה פעם. הם דעתנים, הם לוחמניים והם רוצים חיים. הדור שרצה את יאיר לפיד בכנסת רוצה לעבוד כדי לחיות ולא לחיות כדי לעבוד.הכותב הוא מנכ"ל ADMAN החברה למשאבי אנוש לענפי הפרסום, השיווק והתק
שלח מאמר