נועם שליט (האבא של גלעד) ניהל את מאבקו הציבורי בדרך ובנחישות שטרם נראו כמותם בארץ. הוא התגלה כאיש
מופנם, אציל וקר רוח. רבים הטילו ספק בכוחו ובסיכוייו להשפיע על הממשלה.
אחרי הכל התרגלנו לחשוב שבלי צעקות, בלי בכי ובלי התלהמות אי אפשר להזיז דבר בארץ.
באו נועם שליט ואשתו אביבה והוכיחו שאפשר גם אחרת.
כולנו, גם אלה שלא תמכו בעסקה, התאהבנו באיש הזה.
ואז, כעבור חמש וחצי שנים של מאבק עקבי ובלתי נלאה , המטרה הושגה,
גלעד שב הביתה ונועם החליט שהוא עובר לפוליטיקה ומתמודד במסגרת מפלגת העבודה.
אינני יודע מה גרם לו לעשות את הצעד הזה, אינני פסיכולוג אבל דבר אחד התברר כמו שמש ביום בהיר , תוך כדי ריאיון טלויזיוני של שעה עם אמנון לוי:- נועם שליט בשדה הפוליטי הוא האיש הלא נכון במקום במקום הלא נכון. כמו נזיר בבית זונות.
הזירה הפוליטית היא זירה כוחנית המתאימה לאנשים מוחצנים, מונעי אגו, בעלי עור עבה וחסרי עכבות
שבגדול מתחלקים לשניים:- המיעוט-אידאולוגים הרואים בפוליטיקה שליחות למען יישום עמדותיהם האידאולוגיות והרוב -אופורטוניסטים, חסרי דעה מובהקת, בינוניים ועילגים הרואים בפוליטיקה הזדמנות לקריירה מקצועית שאיננה דורשת כישורים מיוחדים.
נועם שליט, כפי שעלה מהריאיון בטלויזיה, הוא לא זה ולא זה ולא זה.
הוא בוודאי לא מוחצן ולא מונע אגו. הוא לא כוחני ואין לו עור עבה. אדרבה, הוא רגיש ורגשני.
הוא חף מכל אידיאולוגיה, אין לו שום דעה ושום עמדה בשום נושא והוא מתקשה להשיב על השאלות הכי פשוטות.
למשל: כשנשאל אם איננו מרגיש כפיות טובה כלפי ביבי ששחרר את בנו. התשובה המתבקשת היתה צריכה להיות "אני אסיר תודה לו אך דעותי הפוליטיות מנוגדות לשלו ולכן אינני יכול להצטרף למפלגתו"
תשובה שכל בר דעת, גם חסר ניסיון פוליטי היה יודע להשיב אבל נועם לא ידע לתת אותה. במקום זאת הוא הסתבך במלמול לא ברור.
למשל: כשאותגר בשאלה כיצד זה הוא מצטרף אל שלי יחימוביץ' שלא בקרה אותו באוהל,
כל פרח פוליטיקה היה משיב " אינני מצטרף אל שלי ,אני מצטרף למפלגת העבודה שמבטאת את דעותי" אבל נועם גם את זאת לא ידע להגיד והסתבך בתשובה שאיננו זוכר אם בקרה באוהל אם לאו.
מה שהתברר לעין כל הוא שנועם שליט לא סתם ממעט לדבר. פשוט אין לו מה להגיד.
בשום נושא.
גם חברי המפלגה שבאו לפגוש אותו בסניף הירושלמי ( כפי שעלה בטלויזיה) יצאו נבוכים מהמפגש.
איש מהם לא הצליח להבין מה הצנון הזה רוצה מהם או מעצמו .
לאורך כל המאבק לשחרור גלעד, נועם הסתייע בייעוץ אסטרטגי מהמעלה הראשונה
אבל מסתבר שהוא ויתר על סיוע מקצועי בכניסתו לפוליטיקה וזה ניכר.
לו היה נעזר באיש מקצוע הוא היה בוודאי עובד איתו על גיבוש דעות ועמדות בנושאים שברום עולמנו. הוא היה מכין אותו להתמודדות עם שאלות קשות והיה מראה לו את הדרך בנבכי ובביבי העולם הפוליטי שלנו. ובעיקר הוא היה יועץ לו לא להתראיין. המקרה שלו הוא מקרה קלסי של מוטב הסתום על הגלוי. נועם כנראה חשב שאיננו זקוק לייעוץ וטעה בגדול.
בקיצור, להיות אבא של גלעד, זה לא מספיק.
מעניין להשוות אותו לאנטי תיזה שלו, ליאיר לפיד. עוד מצטרף חדש לעולם הפוליטי. לפיד הוא כל מה שנועם לא. הוא כריזמטי,
הוא ורבלי והוא בעל משנה סדורה בכל דבר ועניין הנוגע לחיינו בארץ.
הוא יודע מה הוא רוצה ממערכת החינוך, מהחרדים, משיטת המשטר, מיחסינו עם הפלסטינים, מהשיטה הכלכלית ועוד ועוד. הוא נותן ביטוי מלא לעמדותיו , בכובד ראש ובכושר שיכנוע רב
כך שאלה המשתכנעים מדבריו יכולים לדעת בדיוק מדוע עליהם לתמוך בו. מה שאין כן לגבי נועם שליט.
עם כל הסימפטיה לנועם שליט אני חש שהוא אדם שקנה את עולמו בחמש שנים קשות ואיבד אותו ביום אחד.
הכותב הוא מנכ"ל ADMAN החברה למשאבי אנוש לענפי הפרסום, השיווק והתקשורת
התפרסם באייס ב19.3.12