ביום א', ישבנו וצפינו בגב' אריסון, מעידה במהדורת החדשות בטלויזיה,
כיצד קולות "עליונים" מזהירים אותה מפני הבאות וכיצד היא פועלת על פיהם.
רק לשם דוגמה היא סיפרה ש"הקולות" הזהירו אותה מפני מכירת חב' שיכון ובינוי
ואכן ברגע האחרון היא מנעה את המכירה וכיצד הקולות הזהירו אותה מפני קריסת המaחשבים בבנק הפועלים וכיצד היא העבירה את המסר לטיפולו של היו"ר.
היו"ר שלא העז לפקפק באמינות ה"קולות" הורה למנהל המיחשוב לטפל בנושא
ועל פי עדותה של הגב' אריסון, הנושא אמנם טופל למרות שהקריסה לא נמנעה.
עוד אני מחייך לעצמי במבוכה הגיבה אשת חיקי הנצחית, המייצגת בד"כ את הפן המעשי של המשפחה "חייבים למהר ולהוציא את כל חסכונותינו מהבנק הזה!"
לא חלפה אלא דקה ועלה לשידור מר יואב ליהמן לשעבר סמנכ"ל בנק ישראל,
איש רציני ומשרה אמון וניסה להרגיע אותנו. הוא דיווח על ההפרדה המוחלטת הקיימת בין בעלי הבנק לבין מועצת המנהלים ובין ההנהלה של הבנק הפועלים באופן עצמאי לחלוטין ורואים לנגד עיניהם , אך ורק את טובתם של הבנק, המשקיעים והמפקידים וקבע "הבעלים משולל כל השפעה על התנהלות הבנק". כבר עמדתי להירגע אבל , מעשה שטן, נזכרתי בהתנסות אישית קטנה שהיתה לי בעברי הלא רחוק,
עם בנק אחר ואמרתי לעצמי "אשרי המאמין"
מעשה שהיה כך היה.
בשלהי המאה הקודמת, טיפל משרד הפרסום שלי בתיק הפרסום של חברה לקרנות נאמנות שהיתה שייכת לאחד הבנקים. לחברה היו הנהלה, מועצת מנהלים ויו"ר
משלה ובינה לבין הבנק חצצו "חומות סיניות" כפי שכולם אהבו להתגאות.
לילה אחד נדדה שנתו של הבעלים של הבנק והוא ניסה להפיס את רוחו בצפייה בטלויזיה, עד שלפתע נתקלו עיניו בתשדיר פרסום של החברה לקרנות נאמנות
של הבנק שלו. התשדיר לא נשא חן בעיניו ורוחו סערה. השכם בבוקרו של יום המחרת הוא הרים טלפון נסער אל מנכ"ל הבנק ודרש להסיר מיד את התשדיר "המחפיר". מנכ"ל הבנק, שנחשב לאיש בעל עוצמה רבה, כינס מיד את הנהלת הבנק
בניסיון לברר למה התכוון הבעלים ועל מה יצא קיצפו.
איש לא ידע במה מדובר הרי באותו הזמן לא היה לבנק שום פרסום באוויר. רק אחרי חקירה ודרישה מאומצים שארכו יומיים תמימים התברר
למנכ"ל, מה הבעלים ראה באישון לילה. היה זה תשדיר של החברה לקרנות נאמנות. מנכ"ל החברה זכה לקבל טלפון דחוף ממנכ"ל הבנק שהורה לו להסיר מייד את תשדיר הפרסום. לעצור את כל מסע הפרסום ומאותו יום ואילך לקבל את אישורו האישי לכל פרסום עתידי .
התוצאות המיידיות של עצירת הפרסום הסתכמו בכך שעלויות ההפקה בהיקף של 20,000 $ ירדו לטמיון, החברה נותרה ללא פרסום שהיה אמור לסייע לה בהשגת מטרות שיווקיות מוגדרות והחברה איבדה את עצמאותה בכל הקשור לפרסום
והוכפפה לסמכותו של מנכ"ל הבנק.
מי שרוצה ללמוד ממקרה המבחן הזה יכול להסיק שאם בעניין פעוט לכאורה, הזדרז הבעלים לדלג מעל לכל החומות ולהפעיל את סמכותו, קל וחומר שינהג כך בעניינים כבדי משקל ומי שרוצה יגלה שלמרות כל הדיבורים על הפרדת
רשויות בין הבעלים להנהלת הבנק ובין הנהלת הבנק להנהלת החברה לקרנות נאמנות, החיים האמיתיים הרבה יותר פשוטים. לבעלי הבנק אין שום בעיה להנחית הוראות ישירות על מנכ"ל הבנק, מעל לראשיהם של היו"ר ומועצת המנהלים
ולמנכ"ל הבנק אין שום בעיה להנחית הוראות על מנכ"ל החברה הבת, מעל לראשיהם של היו"ר ומועצת המנהלים שלה. ואם אתם חושבים שמי מהיו"רים
או ממועצות המנהלים המדוברים, פתח פה או ציפצף, הרי אינכם אלא תמימים.
כמו מר יואב ליהמן וכל שאר יודעי הדבר המבטיחים לנו שיש הפרדה מוחלטת
בין הבעלים להנהלות.
בסופו של דבר בחיים האמיתיים (שלא כמו בתאוריה) מתקיימת כאן מערכת הירארכית ברורה והכל יודעים למי הם צריכים להישמע ובפני מי הם עתידים ליתן דין.
ואם וכאשר מתברר ש"בטעות" מונה למועצת המנהלים נציג המתעקש לשאול שאלות קשות ולא לציית להוראות הוא מתוייג כ"קרציה" וחיש קל נשלח לביתו. כפי שקרה , אך לא מזמן,
למר ברנע ממועצת המנהלים של בנק הפועלים.
ואם אתם חושבים שהגב' אריסון שומרת לעצמה את הקולות שהיא שומעת, הרי היא בעצמה העידה, קבל עם ועולם שהיא מעבירה את המסרים להנהלה וההנהלה פועלת בהתאם. חסר לה שלא.
הכותב הוא מנכ"ל ADMAN החברה למשאבי אנוש לענפי הפרסום, השיווק והתקשורת
פורסם ב-25.6.09
