בזמנו, כשעוד הייתי הולך לים,
לפני שהוא הפך למפגע תברואתי, קלטתי
יום אחד, בשכבי על החוף, שיחה בין שני
מאצ'ואים מצויים, שהיו
שקועים בתיקון העולם. כרסיהם בין שיניהם,
ה"סוודר" על חזותיהם, פורח וכרבולותיהם, הצבועות,
מדולדלות. שח השובניסט האחד לחברו "שמע ממני,
אני דואג שאשתי כל הזמן תהיה עסוקה. כי אשה
פנויה, נכנסים לה שטויות לראש" ושניהם געו בצחוק גדול.
למה אני מזכיר את הסיפור הדוחה הזה? בגלל הפוליטיקאים,
שלנו. אין לי ספק, שניתן להשליך את "התובנה" הזאת,
עליהם, מבלי להסתכן בהעלבת נבחר ציבור.
אני קובע, באופן חד וברור. פוליטיקאים פנויים הם
סכנה למדינה. הם ממלאים את ראשיהם ברעיונות
הזויים ומיישמים אותם על גבנו ועל חשבוננו.
ואין כמו אירוע חגיגות ה-60 למדינה כדי להפרות
את דמיונם של פוליטיקאים חסרי תעסוקה.
זה התחיל ברעיון, אני כבר לא זוכר של מי, להעניק
חנינה גורפת לכל/רוב/חלק מהאסירים (כולל הנשיא לשעבר,
כמובן), רק כדי להרבות שמחה.
עכשיו, בא שר הקליטה, מר יעקב אדרי והחליט , שלרגל החגיגות,
משרדו יקיים מבצע לעידוד חזרת ישראלים המתגוררים בחו"ל.
לצורך המבצע הוקצו 100 מיליון ש"ח. (על חשבון תקציב הקליטה,
כמובן) המבצע יכלול הטבות
במיסוי ובמכס, מימון שרותי בריאות, הלוואות מסובסדות
לעצמאיים ומלגות מחקר ומענקים לחוקרים, למדענים
ולרופאים. והכי חשוב, בזכות התוכנית, השר כבר קיבל
חשיפה תקשורתית, מקיר לקיר.
השאלה הראשונה שעלתה בראשי למקרא הידיעה, היתה "למה?"
למה כבוד השר מתעסק בעידוד חזרת ישראלים?
המשרד לקליטת עליה, כשמו כן הוא. הוא איננו נקרא המשרד לעידוד
ולקליטת עליה. ולא במקרה. תפקיד המשרד הוא לעסוק בקליטת עולים
ולא בעידודם, לבוא.
אבל זה טריויאלי. אנחנו כבר רגילים לשרים שעוסקים
בנושאים לא להם.
הבעיה האמיתית היא ברעיון עצמו.
לפי נתונים שהמשרד מספק, יש כיום 750,000 ישראלים המתגוררים
בחו"ל, מתוכם 150,000 ילדים. כלאמר בסה"כ 600,000 בוגרים.
כיוון שלא נמסרו נתונים על התפלגותם, אני מניח, לצורך הדיון,
שה600,000 הללו מתחלקים באופן הבא: שליש שיחזרו
בתום תקופה ידועה מראש, שליש שרוצים לחזור, מתי שהוא
ושליש שלעולם לא יחזרו, מסיבות אובייקטיביות.
אם כך, קהל היעד של המבצע הם אותם 200,000 שרוצים לחזור
ומטרת המבצע היא לעזור להם לממש את רצונם. ועל פי הצהרת
השר עצמו, אם 20,000 יחזרו (כ-10000 משפחות), הוא יראה
בכך הישג. ולא, הוא לא מתכוון להיות קטנוני ולבדוק כמה מהם
היו חוזרים עכשיו, בכל מקרה וכמה הקדימו את שובם בזכות המבצע.
ואני שואל , על זה כל הרעש?!
אבל זה עוד כלום. הרעיון הזה הוא טעות איסטרטגית קשה
ועליו אני מתקומם.
כל פרח שיווק יודע שכאשר יש לך ביד מותג מבוקש,
אינך צריך לפתות לקוחות עם מבצעי הנחות.
מותג אטרקטיבי, צריך לשמר ולטפח את האטרקטיביות
שלו ולתת לה הד תקשורתי הולם,כדי שלקוחות פוטנציאליים
נוספים, ידרשו אותו, בזכות כח המשיכה האינהרנטי שלו
ולאו דווקא בזכות ההנחה במחיר.
נראה לי שמר אדרי עדיין חי בשנות ה-70. אז יש לי חדשות טובות
למר אדרי ואולי גם לחלק מקוראי. ישראל של שנות ה-2000
היא מותג אטרקטיבי. ישראל היא מחוז חפץ, נכסף.
ישראל, כבר איננה המדינה הענייה, החלשה, המתקשה לספק
תעסוקה לאזרחיה, המשוועת לעולים שיבואו להגדיל
את אוכלוסייתה למימדי שוק, סבירים. היא כבר איננה
אותה מדינה מוכת פיחותים, מסים ומכסים שאזרחיה נאלצו
להגר למדינות הים, בביקוש אחר פרנסה ורמת חיים, סבירה.
עד כמה שזה ישמע מפתיע לחלק מאיתנו ובעיקר לשר אדרי,
ישראל היא נס שלא היה כמותו בהיסטוריה האנושית.
וכשחושבים על כך שהגענו למה שהגענו למרות הבירוקרטיה הקשה,
למרות השחיתויות השלטוניות ולמרות הפוליטיקאים שלנו,
גודל הנס, מתעצם שבעתיים.
ישראל הגיעה להישגים חסרי תקדים. כמעט בכל התחומים
(להוציא כדורגל) ישראל נמנית בין 3-5 המדינות המובילות
בעולם, ברוב התחומים. ישראל מציעה כיום לאזרחיה:-
חיי חברה מפותחים(שאין דומה להם, בעולם המערבי)
חיי תרבות תוססים ועשירים ואיכות
חיים, לישראלים, מהגבוהות בעולם. עובדה. למרות כל הבעיות, העוולות
והאווילויות (ואיפה אין?) בכל הסקרים, למעלה מ-80% מהאזרחים,
מצהירים שהם שבעי רצון מאיכות חייהם, בארץ.
ואפילו, ברמת החיים, עלינו במידה ניכרת.
גם העובדה, שלראשונה מזה 2000 שנה, חיים בישראל יותר יהודים,
מבכל מקום אחר בעולם, איננה מקרית.
עד כמה שזה ישמע לכם מוזר, ישראל היא מקום טוב, לחיות בו.
לישראלים בחו"ל, ישראל מציעה עוד כמה דברים חשובים,
שאין להם במקומות מושבם. כגון:- משפחה, חברים אמיתיים,
תנאים אופטימאליים
לגידול ילדים, הווה ועתיד יהודיים ואולי מעל הכל – עברית.
שפת אם, היא התשתית התרבותית והנפשית של האדם. כשאתה
חי בסביבה זרה ולא חשוב עד כמה אתה שולט בשפה, היא לעולם
שפה זרה.
רק כשאתה חי בחו"ל, אתה מבין את השפעת השפה על חייך.
רק כשאתה חייב לדבר עם ילדיך, שכניך, עמיתיך וידידיך בשפה זרה
רק אז אתה מבין עד כמה העברית חסרה לך. רק כשהטלויזיה,
הרדיו, העיתונות, הספרות, השירה, התיאטרון, הקולנוע והרשויות
השונות, כולם דוברים שפה זרה, אתה מבין את משקלה של שפת
אמך, בחייך.
כשאתה מנותק משפת אמך, אתה מנותק. אתה חי בלימבו.
והגיטאות שהישראלים נוטים לבנות לעצמם בחו"ל, לא מהווים
תחליף.
אם היו שואלים אותי (ואף אחד לא שואל) הייתי אומר:- קחו
את הכסף , הוסיפו עליו, ככל הנדרש והשקיעו אותו בקרנות
מחקר, ללא שיוך למוצא החוקרים. השקיעו אותו במלחמה בפשיעה
הגדולה ובעיקר בקטנה, זאת המשפיעה על חיי היוםיום שלנו.
השקיעו אותו במערכת חינוך מפוארת. השקיעו אותו
באכיפת חוקי התנועה ואז אחרי שתעשו כל זאת, כל מה
שנותר זה לחשוף את כל זה לתקשורת.
אם וכאשר זה יקרה, תהיה לנו כאן מדינה
שלא רק רוב הישראלים ירצו לחזור אליה אלא יבואו בריצה.
הכותב הוא מנכ"ל ADMAN החברה למשאבי אנוש
לענפי הפרסום, השיווק והתקשורת
פורסם ב-YNET ב-27.08.07
