עם הרבה רעש וצלצולים נפתחה, בשבוע שעבר,
עונת תשדירי הבחירות, עמוסה בסיקור
נרחב בכל תוכניות החדשות והאקטואליה,
ברדיו ובטלויזיה וכמובן בעתונות המודפסת
והאלקטרונית ,בלווי
ניתוחים ופרשנויות מלומדות
של מיטב המומחים לדבר.
מה שמעורר מספר תמיהות.
אבל תחילה העובדות:
א. עשרות מיליוני שקלים מושקעים
בהפקת ובשידור תשדירי הבחירות.
ב. התשדירים מיועדים ללא יותר מכ-5%
מציבור הבוחרים שטרם החליטו. מה שנקרא
"הקול הצף"
ג. התשדירים משודרים במקבצים ארוכים
ומייגעים המצליחים להביא רייטינג
של 5% ופחות.
ועתה לשאלות:
א. איך זה שתופעה כל כך זניחה ואנכרוניסטית
מושכת אליה כל כך הרבה תשומת לב
מטעם התקשורת?
ב. מדוע מושקע כל כך הרבה כסף כדי
להשפיע על קהל יעד המונה רק 5%?
ג. מתי כבר יבוטל ההסדר הארכאי של
הקצאת זמן שידור, במקבצים, לטובת תעמולת
הבחירות?
ד. למי זה מועיל?
איתכם, קוראי היקרים, הסליחה, אבל התשובות לשאלות
החשובות הללו, הן כל כך באנאליות שהן
עלולות לקומם כל אדם שפוי.
א. תשדירי הבחירות זוכים לכסוי נרחב במדיה
פשוט מכיוון שהם מספקים "חומר לשידור".
כידוע, עורכי תוכניות נמצאים במרדף סיזיפי
אחר חומרים ראויים לשידור ורצוי, אם אפשר,
שיהיה בהם עניין לצופים/מאזינים.
חומרים כאלה לא תמיד זמינים אבל את זמן התוכניות
צריך למלא ולכן הם קופצים על תשדירי הבחירות
כמוצאי שלל רב כי הם מהווים "אייטמים"
למילוי הזמן.
ב. מיליוני השקלים מושקעים בתשדירים, מסיבה
אחת פשוטה. המדינה נותנת אז לוקחים.
אם המפלגות היו צריכות לממן אותם מכיסן, אין
לי ספק שכל תופעת התשדירים , במתכונתה הקיימת,
היתה נעלמת מנוף מסכינו.
ג. אז, מתי נהיה ככל העמים ונבטל את גיטאות
המקבצים ונאפשר לכל מפלגה לקנות זמן
שידור, על פי שיקוליה, ב"ברייקים"
של הפרסום הקונבנציונאלי?
זה כנראה לא יקרה.
ראה תשובה ד.
ד. אז למי זה מועיל? ובכן, יש לא מעט
קהלים המפיקים תועלת רבה מתשדירי הבחירות.
בראש ובראשונה כל תעשיות הפרסום, הטלויזיה
ויחסי הציבור שכל עונת בחירות מזריקה להן
משאבי עתק, המשמשים כסם ממריץ בעורקיהן.
וכל הפוליטיקאים שזוכים בזמן מסך יקר
ומחזקים את מעמדם בעיני עצמם, בעיני
קרוביהם ומקורביהם ובעיני חברי המפלגה שלהם.
וכיוון שאלה הם אותם הפוליטיקאים
הקובעים את החוקים, אפשר לסמוך עליהם
שהם כבר ידאגו להנציח את התופעה.
אבל לא הכל לשווא. בכל זאת יש תועלת מסויימת
בתשדירים האלה. הם מחזקים את המשוכנעים,
מלהיבים את הפעילים ( מה שנהוג לכנות
"השטח") ומספקים נימוקים ונושאים לשיחה
בויכוחים חברתיים. ואל יהיה הדבר, קל בעיניכם.
ולכל מי שבכל זאת מייחס משקל, רב מדי,
לתעמולת הבחירות, ברצוני להביא תזכורת
ממסעות בחירות בעבר.
מסתבר, שאף מערכת בחירות, שאני זוכר,
לא הוכרעה ע"י קמפיין פרסום.
נכון, אנחנו זוכרים לא מעט סיסמאות
וגימיקים שליוו את מסעות הבחירות
אבל לא הם אלה שהכריעו את הכף. למרות
שהוגיהם, אוהבים לחשוב כך.
אחת הסיסמאות הזכירות ביותר מימי בן גוריון
היתה "הגידו כן לזקן" כאשר עמד
בראש רפ"י. העם אמר לו, לא.
מפא"י זכתה, במשך
28 שנה, בלי שום סיסמא או קמפיין זכירים,
פשוט כי לא היו לה מתחרים רציניים.
גח"ל זכתה ב-77 "בזכות" מלחמת יום כיפור,
בזכות ד"ש
ו"בזכות" דודו טופז שזרק, ערב ההצבעה,
את פצצת הצ'חצ'חים.
העבודה זכתה ב-92 אך ורק בגלל תחושת
חוסר האונים שיצר כאן שלטון חוסר המעש
של יצחק שמיר ולא בזכות הסיסמא המפורסמת
"ישראל מחכה לרבין"
הליכוד זכה ב-96 לא בזכות הזכוכית הנשברת
ולא בזכות "פרס יחלק את ירושלים" ואפילו
לא בזכות "נתניהו טוב ליהודים" כי אם בגלל
הטעות הקשה של שמעון פרס שהסכים
להתעמת עם ביבי בטלויזיה וע"י כך נתן לו
לגיטימציה כיריב ראוי, וכמובן "בזכות" האוטובוסים
שהתפוצצו ברחובותינו, באדיבות יאסר עראפת.
אהוד ברק לקח את השלטון מביבי לא בזכות
שום קמפיין או סיסמא אלא בגלל המיאוס העמוק
שהציבור חש כלפי ביבי ורעייתו.
ומאותה סיבה בדיוק הפסיד ברק את השלטון
לאריק שרון ולא בזכות הסיסמא "שלום ובטחון"
מה יהיה הפעם? גם הפעם, לא יהיו אלה הקמפיינים
שיכריעו כי אם הרצון העמוק של רוב המצביעים
להתנתק מהפלסטינאים ולחיות את חיינו
בגבולותינו, הטבעיים.
נכתב ע"י גינגי פרידמן , מנכ"ל ADMAN.
החברה למשאבי אנוש לענפי הפרסום, השיווק והתקשורת
פורסם ב-YNET ב- 13.3.06
