ט׳ באב,
אם תשאלו אדם חרדי, מה חסר לו, נדיר ביותר שנשמע שחסר לו בית המקדש!
מה יש בבית המקדש שמצד אחד כל כך אנו בוכים בחסרונו ומצד שני אין לנו הבנה בהעדרו. בית המקדש נמשל לצוואר, הצינור המחבר את הראש לגוף. הצינור בו עובר החמצן מהגוף לראש והפקודות מהראש לגוף. כולנו מבינים שללא הצוואר אין חיות לראש ואין חיות לגוף.
כל התפילות! כל האושר והעושר !!!עוברות דרך צוואר זה, הוא בית המקדש, כמשל שיחה בין שני טלפונים עוברים דרך מרכזיה. המרכזיה של כל העולם, כל היקום עובר דרך בית המקדש.
אבל העולם כמנהגו נוהג, אנשים אוכלים, שותים, טסים לחו״ל…..שמחים ומשמחים.
9 באב, הוא יום של עצירה, של חשבון נפש, יום של בחינה, יום של חישוב מסלול מחדש למה שחשוב ומה חשוב יותר. בית המקדש חרב עומד בשממונו והקב״ה עצוב ורואה את בניו שהפנו לו עורף. אוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה.
נשב לנו 5 דקות על הריצפה, נחשוב קצת, 5 דקות לא הרבה. נבין מה בכלל חסר לנו, למה הבכי הצער והמכאוב שאנו חווים. אולי הקב״ה יאמר לייסורנו די, יחזיר עטרה ליושנה, יחזיר בית מקדשנו, אולי כבר היום!
