אכילה רגשית

חוסר התמודדות רגשית – אוכל נחמה

בדיאטה החדשה שלי עלי להימנע מ:

• מחשבות שליליות
• אנשים "מרעילים"
• מה שמוחק את החיוך מעל פניי
• מה שמדיר את שנתי
• מה שמעלים את הברק מעיני
• מה שיוצר חוסר ביטחון ומועקה
• מה שמסית אותי מדרכי

בסופו של דבר אשיג איכות חיים, בהירות בקשר למטרותיי, אמון בי ובמה שנפשי חפצה.

מסתבר שהרבה פעמים אכילה רגשית/כפייתית מתפתחת כאשר אדם לא יודע להתמודד עם בעיות רגשיות. יתרה מכך, ההשמנה כשלעצמה מוסיפה מעמסה נוספת על בעיות התמודדות הקיימות, שגם בלעדיה מכבידות על החיים. התפיסה המקובלת היא לראות בהשמנה מוקד לטיפול כשלמעשה היא תוצר לוואי וסימפטום בלבד, אשר נובע מחוסר יעילות בהתנהלות הרגשית עם החלק הקשה והמורכב של החיים. למעשה, שורש הבעיה נמצא בפאן הרגשי, וכל עוד הוא לא מטופל אנו עלולים לחזור על האכילה המופרזת בשעת לחץ. לדוג': קשר עם אנשים "רעילים". הרבה פעמים אנו נמצאים בקשר עם אנשים שרק המפגש עמם גוזל מאיתנו המון אנרגיות, גם אם לא במודע. משמעות הדבר שהם מכבידים עלינו בצורה כלשהי ואנו צריכים לדעת להיות מודעים לתופעה, ללמוד להעמיד גבולות בפניהם או אפילו במצבים קיצוניים להרחיק אותם מחיינו. כאשר בן-אדם לא יודע להעמיד גבולות ודרישות לסבביו הוא עשוי לנתב את התסכול לאכילה. כלומר, באופן לא-מודע, כשאנו חווים תסכול/שעמום/חוסר אונים/חוסר שליטה/ריקנות/בדידות וכו' אנו בעצם לומדים להתנחם באוכל במקום להתמודד בצורה יעילה ותואמת עם המצב הרגשי. פועל יוצא מכך הוא הכישלון העתידי בדיאטה.

הכישלון כשלעצמו עלול ליצור מצב שבו כל יום אנו נשבעים שלמחרת נתחיל את הדיאטה מחדש ו"שרק היום" אנו יכולים "לחרוג" מבחירה ומרצון כיוון שמחר תתחיל "ההתנזרות". כך נוצר מעגל אינסופי המגביר את ההשמנה ופוגע בהערכה העצמית הן בגלל המשקל כשלעצמו והן בשל הכישלון. לפעמים, "הנפילה" למעגל זה נובעת בשל דעות קדומות. אבהיר זאת. קיימת סטיגמה לגבי הפניה לטיפול פסיכולוגי אישי או קבוצתי. לעומת זאת, מקובל לפנות לדיאטנים לטיפול בהשמנה ו/או מכוני כושר. כל עיתון מוצף בשיטות אינסטנט להרזיה, טיפולים קוסמטיים למיניהם, ניתוחים כירורגיים בשפע, טיפולים אלטרנטיביים להרזיה. אלו מוצעים גם על-ידי גופים פרטיים וגם על-ידי קופות-החולים. יש לזכור שכל אלה למעשה מטפלים רק בסימפטום ולא בשורש הבעיה. המקובלות החברתיות נותנות לגיטימציה לטיפול בסימפטום בלבד. לכולנו ידוע כי השמנה בסופו של דבר אינה בריאה וגורמת לתחלואים רבים וגם עשויה להוביל למוות. מאידך, הפניה לטיפול פסיכולוגי קרי-לטיפול בשורש הבעיה- לא נחשבת כמובנת מאליה ובתקופתנו, כשאנו מודעים לצורך לשמור על עצמינו פיזית, עדיין גורמת להרמת גבה. יש התעלמות או הכחשה לגבי הגורם הרגשי אשר יכול להוביל לאותן התוצאות. כלומר, בעידן שבו קיימת מודעות הולכת וגוברת לצורך לשמור על עצמינו ולחיות בריא, בעידן שבו מרבים לדבר על החיבור בין גוף ונפש, עדיין יש לגיטימציה לטפל רק בפאן הגופני. לדוג': תוספי מזון, אכילה בריאה, פעילות גופנית, שיטות לטיפול אלטרנטיבי.

הכיצד זה מסתדר עם המודעות הגוברת של גוף ונפש !?!

למעשה, גם בקשר בין גוף לנפש ההתייחסות הינה לגוף והמשכה בנפש בעוד שהאופציה ההפוכה נשכחת. אין מודעות לקשר המעגלי בין הביצה לתרנגולת. בחרנו הפעם להתמקד רק באחד מהגורמים הרגשיים שפורטו, אבל יכולנו באותה המידה לבחור בכל גורם אחר מתחילת המאמר ולהגיע לאותן המסקנות. אכן קיימת מודעות להפרעות אכילה, אבל לא להשמנה "הרגילה". קיימת מודעות לגורמים הגנטיים בהשמנה, להקנות הרגלי אכילה נכונים אבל "אין כניסה" למה שנמצא מאחורי הקלעים. כלומר, התייחסות לגורם הרגשי היומיומי כמוקד טיפול.

יש צורך ללמד לא רק הרגלי אכילה, כי אם גם הרגלי התמודדות רגשיים לצורך מניעת השמנה.

שרה יעקב פסיכולוגית חינוכית בכירה
מנהלת מרכז מיפל http://www.maypal.co.il/

חדשות יומיות | מזג האויר בישראל

רכישת תבניות איכותיות | רכישת דומיינים בזול | וובסל קידום שיווק פירסום באינטרנט | פתרונות דיגיטל | קידום אתרים פיתוח אתרים |הקמת אתרים | פוסטרים | ליטוגרפיות | תמונות קנבס | צלם אדריכלות | מודעות שכדאי לראות | ספריית עסקים מקודמים | קידום אורגני בגוגל