בראשית דרכו בעולם ילד זקוק להוריו 24 שעות ביממה. אנחנו מתמסרים לטיפול בו עד כדי כך שאנו מתפנים מכל מה שטיפחנו קודם לכן- זוגיות, חלומות אישיים, קריירה ואפילו טיפוח עצמי.
ההצלחה בהורות משמעותה להביא את הילד שלנו לעצמאות פיזית וכלכלית, הפנמת ערכים, דרכי התמודדות נאותות עם הסביבה, הרגלי עבודה טובים, טיפוח להישגיות ושאיפה למיצוי עצמי.
זו משימה קשה ולא לחינם מקובל להגיד שהתפקיד הכי קשה בחיים הוא ההורות.
ילדים אינם בעלי ניסיון חיים, יכולת שיפוט, ראייה לטווח הארוך והבנה לגבי ההשלכות למעשיהם. כלומר, על ההורה מוטלת המשימה להנהיג את ילדיו בדרכם בעולם ועליהם לעשות שימוש בכל העומד בראשותם על מנת להביא את הילד ליעד רצוי זה.
ילד לעומת זאת מתנהל על פי עיקרון של הרצון העכשווי, כלומר, הילד עסוק במה שהוא מעוניין לקבל עכשיו באופן מיידי, ללא דחיית סיפוקים.
מדובר בשתי עמדות שונות לחלוטין ועל ההורה מוטלת המשימה להביא את הילד ליעד הרצוי מבלי שבדרך מאבד הילד את היכולת להיות מודע לצרכיו, לרצונותיו, להגיע למצב שבו נשמר החופש הפנימי, יכולתו לבחירה אישית ויכולתו לבטא את עצמו.
על ההורה מוטלת המשימה להפוך אותו לאדם פרודוקטיבי שמסוגל להסתגל לסביבתו ולקחת בחשבון גם את צרכיו של זולתו ולפתח תקשורת משמעותית איתו.
הרבה הורים מתבלבלים ומוותרים על עמדת המנהיגות והופכים להיות ספקים לרצונות של ילדיהם.
הורים אחרים הופכים להיות "חומת מגן" בין הילד לבין הסביבה. בעשותם כך, שוכחים שלמעשה הילד אמור להיות במגע עם הסביבה כפי שהיא על מנת ללמוד התמודדות יעילה, זאת אפילו במחיר של למידה כואבת אך מלמדת מהי אחריות אישית, התחשבות בכללים, התחשבות בזולת ובנורמות חברתיות.
לעיתים בני זוג בפרט ומבוגרים בכלל מוותרים על עצמם, מקריבים את עצמם למען ילדיהם כאשר הם שוכחים שהדרך ללמוד התחשבות בזולת עוברת דרך הצורך לקחת בחשבון את ההורים כבן אדם בעלי זכויות, בעלי רגישויות וכאבים משלהם.
רוב ההורים אינם מודעים על הדרך שבה התנהגותם משפיעה על תכונות האופי שהתפתחו אצל ילדיהם. לרוב עסוקים רק בטיפוח ילדיהם ובשמירה על המשמעת. עודף התחשבות בילדים עלולה ליצור ילדים שלא מסוגלים לאמפטיה, מרוכזים בעצמם ורואים רק את האינטרסים האישיים שלהם.
הקושי ההורי להעמיד דרישות, לשלוט ולכוון עלולה להביא את הילד למצב שהוא אינו ממצא את יכולותיו ואף פוגע ביכולת ההסתגלות ובחוסן הנפשי שלו.
אסור לשכוח שרק הורה בעל יכולת סמכותית, היודע להעמיד דרישות, היודע להציג את צרכיו מול הילד והיכולת לעמוד מולו, נותן לילד ביטחון שאכן יש בחייו מעגן בטוח ואדם מספיק חזק ובעל ערך היכול לשמש לו לתמיכה אמיתית בהתמודדות מול קשיי החיים.
רק הורה כזה מסוגל להיות מקור להשראה, שכן אנחנו כבני אדם נוטים ללמוד רק מהאנשים אותם אנחנו מעריכים, אשר נראים בעינינו מספיק חזקים ויודעים להתמודד עם החיים בכדי להיות מודל והשראה למה שאנו שואפים להיות.
הורות אינה יכולת קיימת מלידה. לצערנו הוא תפקיד שאנחנו לומדים מעצם כניסתנו לתפקיד. כלומר, הטעויות בדרך הן הכרחיות ללמידה.
אנחנו זקוקים למאמני הורות בעלי ניסיון בתחום אשר יכולים להאיר את דרכינו וללמד אותנו תוך כדי ביצוע התפקיד מהי הורות יעילה.
לא כל אדם זוכה לראות בהוריו דמויות להערכה. במצב זה מצטמצמת האפשרות ללמוד מתוך חיקוי. מודל זה להורות נלמדת בתוך המשפחה עשויה להקל על למידתנו, אך רבים המצבים בהם עלינו לבנות תפקיד שהוא רחוק ממה שהכרנו.
הורה אשר נאלץ ללמוד את התפקיד "יש מאין", זקוק ליותר תמיכה והכוונה מחד, אך דווקא בגלל הדרך הארוכה שעליו לעשות, הינו ראוי יותר להערכה.
גדולה של הורים תהיה היכולת לקבל את עצם ההכרח ללמוד מאחרים ולהיות מספיק פתוחים לחשוף לבטים, טעויות וכישלונות.