גינגי פרידמן
אני שמח לאכזב את כל שונאיי ומתנגדיי: אני לא עוזב את הארץ. הבון טון האחרון בקרב צעירים בעלי נטייה שמאלית ליברלית, הוא לעזוב את הארץ. ואם לא ממש לעזוב אז לפחות להצהיר, בהתרסה, על כוונות עזיבה ואם כבר עזבת אז עליך להצטרף לקמפיין "איזה כיף לי שעזבתי", האמת? אין לי דבר וחצי דבר נגד העוזבים והעוזבים בהצהרה, כשהייתי צעיר גם אני חטאתי בהרהורי כפירה שכאלה (אחרי מלחמת יום כיפור) ורק בגלל שהקנדים הרשעים האלה דחו את בקשת ההגירה שלי נשארתי בארץ (כיום, אני אסיר תודה להם) לנוכח טרנד העזיבה ברצוני לנצל במה מכובדת זאת כדי להסביר למה אני נשאר כאן ולא מצטרף לתנועת העוזבים. אין לכחד, הארץ הזאת שלי מרובת פגמים היא ולה מומים ועוולות לא מעט ואמנה רק כמה מהם, העולים בדעתי: ישראל היא ארץ אוכלת יושביה. היא מתעמרת בצעיריה ושולחת מבוגרים מעל גיל 50 אל לשכת התעסוקה. את ניצולי השואה היא כבר מזמן השאירה מאחוריה. חייו של הצעיר המצוי הנאבק על פרנסתו קשים מנשוא. להגיע לדירה ללא עזרת ההורים זאת משימה בלתי אפשרית. הרוב הימני שהשתלט (ועוד יגבר ) על המדינה, מבאס אותי. התפשטות הדת במדינה גם היא לא לרוחי. אופנת ההתחרדלות מזעזעת אותי. את ראש הממשלה הנצחי שלנו ורעייתו אני מתעב. השתלטות הוועדים החזקים על נכסי המדינה, כגון: מערכת ההוראה, חברת החשמל ונמלי הים והאוויר גורמים לי להרגיש עשוק וחסר אונים. המונופולים הגדולים חונקים אותי והשת"פ הקרימינלי בין המוסדות הפיננסיים והטייקונים מחסל לי את הפנסיה שלי. הקיטוב האלים בין חרדים לחילונים, בין יהודים לערבים, בין ישראלים למתנחלים, בין אשכנזים ליוצאי צפון אפריקה מייאש אותי. ויכולתי להמשיך ולמנות כאן אין ספור נושאים נוספים המזינים את מורת רוחי מהחיים בארץ. אה, נכון, יש כאן גם מלחמות חדשות לבקרים. ועוד לא התייחסתי כלל לטענות שישראל היא : מדינה כובשת, מדינת אפרטהייד , מדכאת את מיעוטיה, שוחרת מלחמה וסרבנית שלום. ולמרות שאני חדור הכרה היסטורית עמוקה שלעולם לא ישכון כאן שלום , כדברי אבנר בן נר (שמואל ב, פרק ב) בשאלתו הרטורית "הלנצח תאכל חרב" בכל זאת לא עולה בדעתי כלל לעזוב הכול ולעבור לארץ אחרת. למה? למען האמת , הסיבות אינן רבות אבל הן שקולות כנגד כל השאר.
א. המשפחה שלי כאן.
ב. החברים שלי כאן.
ג. השפה העברית היא ביתי, בלעדיה אני משול לחסר בית .
ד. הסביבה התרבותית שלי כאן .
ה. אני יהודי. אין לי שום רצון להיות יהודי במקומות בהם אינני רצוי (וזה כולל את כל ארצות העולם, מלבד ישראל) .
אני יודע שבעיני העוזבים הסיבות שמניתי כאן אינן מוסיפות ואינן מורידות. הם מקדשים את רמת החיים, את "החופש" ואת החיים בסביבה "צודקת" ולאין ארוך מנומסת יותר ומיוזעת פחות. יכול להיות שהם צודקים אבל אני שראיתי את ההורים שלי שחיו בארץ כל שנותיהם כפליטים ברור לי שגורלי לא יהיה כגורלם. ועוד משהו: בבחירה בין תל אביב לברלין אני לעולם אעדיף את תל אביב. ללא היסוס.
הכותב הוא מנכ"ל ADMAN החברה למשאבי אנוש לענפי הפרסום, השיווק והתקשורת
פורסם באייס ב-30.9.14
