מבלי להידרש לשאלה האם הנשיא
שלנו אכן עשה מה ש-10 נשים טוענות
שהוא עשה ( השאלה הזאת תוכרע בחזית המשפטית)
ברצוני לדון כאן בכל מה שהוא עשה
ולא עשה בחזית התקשורתית. וכאן, בחזית
הקריטית הזאת הוא עשה המון. הכל טעויות.
מא' ועד ת'.
זה ממש מדהים איך איש כל כך מנוסה מסוגל
לעשות כל כך הרבה טעויות.
ובני משפחתו עוד מתפלאים איך זה שהתקשורת
רודפת אותו? הוא הרי עשה כל טעות אפשרית
ובלתי אפשרית, במעשה ובמחדל, כדי להכשיל את עצמו
בקרב על דעת הקהל.
בקרב הזה, בקרב על התודעה הוא כבר הפסיד ונמצא אשם.
ולמרות שהוא תולה את תקוותו (כך על פי הצהרתו)
בתוצאות הקרב המשפטי, עד כמה שזה מצער לאמר,
זה כבר לא משנה מה יקרה שם.
גם אם בית המשפט ימצא אותו זכאי מכל אשמה
זה לא ינקה אותו בעיני הציבור ועבור,
אישיות ציבורית במעמדו, זה מה שקובע.
אולי הוא יינצל מישיבה בכלא אבל בתודעה הציבורית
"הוא אשם-הוא אשם-הוא אשם" (איפה בני אלבז כשצריכים אותו?)
ולהבדיל מאריה דרעי
שישב בכלא ולמרות זאת נחשב "זכאי" בעיני קבוצת ההתייחסות שלו
לנשיא אין קבוצת התייחסות, פרטית.
הוא הרי הנשיא של כולנו.
אז איפה הוא טעה?
הטעות הראשונה היתה כשנבהל מהשיחה עם א' ונחפז
אל היועץ המשפטי לממשלה כדי להגיש תלונה.
עצם הפעולה הזאת הוציאה את העניין מצינעת הפרט
והפכה אותו לנחלת הכלל. מעניין שהוא לא למד דבר וחצי מדבר
מחברו למפלגה, בנימין נתניהו, שעשה טעות דומה כשרץ
לטלויזיה לתקוף את דוד לוי בענין הקלטת שלא היתה.
מיד לאחר מכן הוא נבהל מעצמו ומיהר להכחיש שהוא התלונן
ושבכלל היה נסיון סחיטה, מה שכבר העמיד אותו באור מגוחך
והטיל צל כבד על אמינותו.
לא עבר זמן רב והנשיא התכחש להכחשתו וחזר להאשים
את המתלוננת בסחיטה ואפילו הבטיח להעביר תמלול
של שיחת טלפון בין "הסוחטת" לנשיא. מה שהתברר
מהר מאוד כעורבא פרח. שוב, קלטת שלא היתה.
בכל אותה עת נשלח עורך דינו לייצגו בתקשורת, להכחיש הכל
ולהבטיח לנו שאין בתיק כלום ואין סיכוי שיוגש כתב אישום.
עצם המהלך של שליחת העו"ד לתקשורת, היה שגוי במהותו.
א. מכיוון שעורכי דין מקומם בבתי המשפט ולא בטלויזיה
ב. מכיוון שהקישור בין עורך הדין הזה המרואיין, תדיר, בתקשורת
בהקשר לחשודים בפלילים אותם הוא מייצג (מטבע הדברים) ממצב את
הנשיא, בתודעה, בשורה אחת עם אותם חשודים. ממש לא המיצוב
שהנשיא היה רוצה.
כשהמאמצים התקשורתיים של עורך הדין, כשלו והתברר
שהתיק מלא וגדוש וכנראה יוגש כתב אישום, אצו רצו הדוברים
לשעבר של הנשיא (לא מהשורה הראשונה) חברו הקרוב
ח"כ לשעבר (גם הוא לא מהשורה הראשונה) וקרובי משפחתו
וטענו שהכל הוא פרי מזימה חשוכה של פוליטיקאים
שחשו מאויימים מאפשרות שובו של הנשיא לזירה הפוליטית.
נו באמת!
ולבסוף צצה ועלתה טענה נוספת: הכל באשמת המשטרה
ששכנעה והדיחה נשים שיתלוננו נגד הנשיא, על לא עוול בכפו.
כאילו המשטרה מנהלת איזה מסע וונדטה פרטי, נגד נשיא
המדינה.
ובכל הזמן הארוך הזה בו העניינים מתגוללים בראש חוצות
ומוסד הנשיאות נגרר לאשפתות, הנשיא עצמו נאחז בקרנות
כס הנשיאות ,טוען
בתוקף לחפותו ומבטיח להלחם עד צאת הצדק לאור.
מה שהנשיא לא למד. שמערכה תקשורתית איננה
משחק כדורגל והמשפט הקלישאי ש"ההגנה הטובה
ביותר היא ההתקפה" לא תופס, כאן.
פעמים רבות, דווקא ההתקפה הנגדית מלבה את האש,
יוצרת אנטגוניזם, התקשורת חוגגת והציבור נדחף "לקחת צד"
ובמקרה של הנשיא נגד הנערה מאוד טבעי שהציבור
יצדד בחלשה, באנדרדוג. דהיינו במתלוננת.
עוד שיעור שהנשיא לא למד. שבשום אופן אסור לך להיראות
פאטתי. וכשבכל המהומה הנוראה, הנשיא ורעייתו
מציגים חזות חייכנית ובוטחת "כי הם יודעים את האמת"
איש לא מאמין להם. אדרבא, כל אחד מאיתנו, היה מצפה
מקורבן שווא כלשהוא קל וחומר מהנשיא לזעום ולרתוח
על המתקפה המחוצפת וחסרת היסוד. זה אנושי, זה צפוי
וכך ראוי. כל הצגה אחרת איננה אלא הצגה.
אם הנשיא היה שואל לדעתי (והוא לא שאל)
הייתי מציע לו מלכתחילה לסגור עניין עם המתלוננת,
בשקט, בחדרי חדרים.
מאחר וזה לא קרה,
הייתי ממליץ לו להשעות את עצמו מייד ולהודיע שהוא
מכחיש הכל מכל וכל אך כדי לא להטיל רבב במוסד הנשיאות
וכדי להתפנות לניהול המערכה המשפטית הוא מפנה את
כסאו.
מכאן ואילך הייתי ממליץ לו להיעלם משדה התקשורת
ולגזור על כל קרוביו, מקורביו ודורשי שלומו למלא פיהם מים.
כל מי שמבין משהו בתקשורת יודע שכל תגובה, תשובה
או התייחסות רק מלבים את התקשורת ומעצימים את הרעש
בעוד שהנשיא היה צריך לשאוף לשקט תקשורתי.
מה שהיה מניח לו לעמוד לגורלו בבית המשפט
ולא בחזית התקשורתית.
ואם הוא היה רוצה דוגמה הייתי מפנה אותו אל חיים רמון.
חיים רמון שהואשם במעשה הרבה יותר טריויאלי, מזה
של הנשיא, עשה בדיוק ההיפך ממה שעשה הנשיא.
הוא מיהר להתפטר מהממשלה ונעלם מהתקשורת. הוא
לא התראיין, לא שלח עורכי דין וחברים לייצגו וכך ירד הנושא
מסדר היום הציבורי והיה לנחלת בית המשפט בלבד.
לדעתי הוא ייצא זכאי ואז יוכל לחזור לממשלה, כמו גדול.
לסיום ברצוני לנצל במה מכובדת זאת כדי להציע
לאישים במצוקה, את ששת כללי הזהב לניהול משברים:
1. אם אתה בבעיה זכור את דברי חז"לינו: סייג לחוכמה שתיקה.
2. קח לך יועץ תקשורת שיטפל בבעיות התקשורת ועורך דין שייצג אותך בבית המשפט. ולא הפוך.
3. אל תעמיד פנים.אם אתה אמור לכעוס, הראה שאתה כועס ואל תנסה להפגין זחיחות. זה פשוט לא עובד.
4. אל תקדים את המאוחר. אל תרוץ להגיב על דברים שעוד לא נולדו.
5. אל תטיל את האשמה על זדים אלמוניים. תאוריית הקונספירציה אף פעם לא עובדת. גם כשהיא נכונה.
6. הכלל האחרון הוא החשוב מכולם ואם תדע לאמץ אותו , קרוב ללבך, לא תזדקק לחמשת הכללים הראשונים. זכור את ההבדל בין החכם לפיקח. החכם לא נכנס למצבים שהפיקח יודע לצאת מהם. היה חכם.
נכתב ע"י גינגי פרידמן , מנכ"ל ADMAN.
החברה למשאבי אנוש לענפי הפרסום, השיווק והתקשורת
פורסם ב-YNET 06.11.06
