הטחת האשמות היא מעשה בזוי, בהגדרה. כי כשאתה מאשים את זולתך אתה
עושה זאת כדי להסיר מעליך את האשמה ולהעבירה אל מישהו אחר כך שתוכל לרחוץ בניקיון כפיך.
עד כאן אינני מחדש דבר, כל אדם אינטליגנטי יודע זאת אבל מעטים מצליחים גם להפנים ולהימנע מהמעשה הבזוי הזה, אך האנושי כל כך. הרי אין קל יותר מלומר "זה לא אני זה הוא"
כבר כתינוקות המלים הראשונות שלנו אחרי "אבא ואמא" הן "זה לא אני , זה הוא" וכך אנחנו נאחזים באדיקות בשיטת "העבר את האשמה, בייבי" לכל אורך מסכת חיינו. בגן הילדים, בבית, בבית הספר, בצבא, בחיינו הבוגרים ובעבודה,
תמיד "זה לא אני, זה הוא" אפילו ברגע הסופני כשמלאך המוות מגיע לפקוד אותנו אנחנו צועקים לו בשארית כוחנו "זה לא אני זה הוא".
אנחנו אוהבים מאוד להתהדר בהישגינו, שהם לעולם שלנו ורק שלנו ואת כישלונותינו אנחנו מזדרזים להעניק לאחרים.
אבל, אם הטחת האשמות היא טבע אנושי, האינטליגנטים שבינינו יודעים למתן את המעשה הבזוי, לכשעצמו, על ידי צירוף סימוכין והנמקות להאשמותיהם, כדי להוכיח שיש יסוד וצידוק למעשיהם הלא אלגנטיים, בעליל.
המתחסדים והצבועים אפילו טוענים בלהט שאינם מאשימים כי אם "מפיקים לקחים".
כך, אנחנו רואים, מדי יום, בכל מקום עבודה מכל סוג, את המנהלים המפזרים את אשמת כישלונותיהם כלפי עובדיהם, ספקיהם, לקוחותיהם ומועצות המנהלים שלהם. אנחנו רואים את העובדים המטילים את אשמתם על עמיתיהם וחוזר חלילה.
בתחום שלנו אנחנו מכירים את זה היטב. כולנו מכירים את המפרסמים הממהרים להאשים את הפרסומאים "הדפוקים" שלהם ואת היחצ"נים ה"בטלנים" שלהם, בכל כישלונותיהם.
ומצד שני אנו מכירים את הפרסומאים והיחצ"נים שמטיחים את האשמה חזרה בלקוחותיהם שלא מאשרים להם שום הצעה נועזת או יצירתית ומכתיבים להם מהלכים שגויים.
כשקורה נס וקם אדם המודה באשמתו ומודיע על התפטרותו או על נשיאתו במחיר טעותו, אנחנו לא מאמינים לו. אנחנו משוכנעים שיש דברים בגו. הוא בוודאי מחפה על מישהו או פועל ממניעים נסתרים. כי הקונספט של קבלת אשמה, זר כל כך לטבע האנושי-ישראלי.
דרך אחרת, אלגנטית יותר, לכאורה, להטיח האשמות מבלי להתלכלך היא הדרך
להזכיר ולמנות את כל הגורמים לכישלון המהדהד אך לסיים את רשימת האשמים במשפט האלמותי " האחריות עלי" דרך נלוזה זו אהובה במיוחד על מנהיגים פוליטיים ישראליים ומאמני כדורגל. שבמקום להצמיד למשפט הזה את המעשה היחיד המתבקש והוא :- התפטרות. הם ממשיכים בתפקידיהם, כאילו כלום לא קרה. הם הרי הודו כבר באחריותם. אז מה עוד רוצים מהם? להתפטר? השתגעתם? למה, מי כבר עשה צעד כזה לפניהם?
בתרבויות אחרות נטילת אחריות שאיננה מלווה בצעד מעשי היא בלתי נסבלת.
וקיימת גם הדרך הבזויה מכולן. והיא הדרך בה הנושא באחריות מטיח האשמות באחרים מבלי לפרטן "מחמת כבודו של המואשם".
הנוקטים שיטה זאת מנסים לשדר לציבור "יש לי שק מלא האשמות כלפי המואשם אך אני אדם מנומס ואלגנטי ולכן לא אנקוב בהן ומחמת כבודו לא אפרט"
זאת הדרך המנסה לאפשר לנוקט אותה לטבול את ידיו עמוק ברפש וגם לשמור על נקיונן. ואין דרך כזאת.
כי הכל יודעים ש"כבודו של המואשם" הוא הדבר האחרון שמעניין את המאשים. אדרבה, הוא משתוקק לפגוע בכבודו, בדרך המכאיבה ביותר, הוא רק לא רוצה להתלכלך, או שגרוע מכך, אין לו תחמושת. הוא רק מתחזה לבעל תחמושת.
אהוד ברק, הוא לא הראשון ולא האחרון הנדרש לשיטת "מפאת כבודו" הוא רק עושה בה שימוש יתר, לאחרונה, שמעמיד אותו באור עלוב ביותר.
במאבקו המר בגבי אשכנזי, הוא האשים אותו בטלוויזיה, בהאשמות החמורות ביותר, ונמנע מלפרטן "מפאת כבודו" אבל בה בעת הוא לא נמנע מלתאר את אופיין.
כשהוא מתבקש להגיב על האשמותיו של אולמרט הוא עונה "מפאת כבודו"
ועכשיו, במענה להאשמותיו של עמיר פרץ, בריאיון במעריב, הוא השיב "יש לנו שק מלא נגד פרץ, אך מפאת כבודו, לא נפרטן"
הדבר האחרון שאפשר לומר על ברק שהוא לא אינטליגנטי ולכן תמוה כל כך בעיני שהוא לא מבין שיש גבול לשימוש שאפשר לעשות בנימוק הבזוי של "מפאת כבודו"
יתר על כן, כאדם כל כך חכם , איך זה שאיננו מבין שזאת חרב פיפיות?
מה, הוא לא מבין ש"מפאת כבודו" פוגע רק בו עצמו?
ההסבר היחיד העולה על דעתי הוא, שהוא מבין היטב אלא שהוא משוכנע שכולנו,
הפחות חכמים ממנו, לא מבינים זאת ולכן הוא מרשה לעצמו לעשות בו שימוש מופרז.
אם הוא היה שואל אותי (והוא לא), הייתי מייעץ לו לא להטיח האשמות באיש, מלכתחילה וכאשר הוא נדרש לתגובה על האשמות המוטחות בו להשיב ב"אין תגובה". גם יותר אפקטיבי וגם אלגנטי. אבל לשם כך, עליו בראש ובראשונה, לייחס
רמת אינטליגנציה ממוצעת, לציבור שלו . וזה כבר באמת למעלה מכוחותיו.
מאותה סיבה בדיוק, ברק לא שואל אף אחד ולא נעזר ביועצי תקשורת, שהרי עוד לא נולד האדם היודע משהו, טוב ממנו.
אגב, אילו ברק היה נעזר ביועץ תקשורת שהוא מקשיב לו, הוא היה נמנע מהפיאסקו של הריאיון שנתן לגידי ווייץ בהארץ, בו הוא חשף בפרהסיה את מלוא נכותו הרגשית.
הכותב הוא מנכ"ל ADMAN החברה למשאבי אנוש לענפי הפרסום, השיווק והתקשורת.
פורסם ב-19.5.11