לאחרונה , נתקלתי בתשדיר מטעם אדי,
שמטרתו לעודד את הנכונות לתרומת איברים.
הטיעון המרכזי של התשדיר הוא שאם וכאשר
אלוהים יחולל את תחיית המתים, גדול הנסים
בהיסטוריה האנושית, הרי פרט קטן ושולי
כגון היעדר איבר זה או אחר ( שממילא נעלם, בקבר, אחרי שבועיים)
לא יעמוד בדרכו. קטן עליו.
התשדיר המדובר, נולד על רקע הנתונים הבאים:
לא יותר מ-7% מכלל האוכלוסיה בארץ, חתומים
על כרטיס אדי. ורק 45% ממשפחותיהם של אותם
7%, מוכנים לאשר את התרומה, ברגעי האמת.
אלה הם נתונים מזעזעים באופן אבסולוטי
ויחסית לנתוני העולם המערבי, בו שיעור התורמים
עולה על 40%.
מחקרים שנעשו בנושא, מגלים שהסיבה העיקרית,
אותם מציינים רוב רובם של המסרבים לתרום היא
"סיבות דתיות" אבל כשמבקשים מהם להרחיב
ולפרט מה הן אותן סיבות דתיות, הם נאלמים דום.
הגילוי הזה מפתיע ומזעזע , כאחת, כי עד כמה שזה
ישמע לכם מוזר, ההלכה היהודית היא דווקא המתקדמת
והפתוחה ביותר ( מה שאין לאמר על רוב המתיימרים ללכת
בדרכיה), ברוב הנושאים ובוודאי בנושאים
הקשורים בחיי אדם. שהרי, כלל ידוע הוא ש"פיקוח נפש
דוחה הכל" ו"התורה ניתנה כדי לחיות בה"
לכן, היהדות היא הדת היחידה המתירה ומעודדת
את מחקר תאי הגזע (להבדיל מהנצרות, האוסרת זאת)
ותרומת איברים מן המת (שליבו חדל לפעום), היא לא רק מותרת
על פי ההלכה, כי אם נחשבת למצווה חשובה ונופלת בקטגוריה
של "כל המציל נפש אחת בישראל כאילו הציל עולם מלא"
הבעיה האמיתית טמונה בעובדה שרוב הציבור, מטבע הדברים,
איננו בקיא בהלכה אבל כן שבוי במיתוסים, באגדות
עממיות, באמונות טפלות, בדעות קדומות וכיוצא
באלה, בינהן האמונה בתחיית המתים במשמעות של איחוד מחדש
בין הנפש לגוף.
ואותם אנשים שאינם מקיימים
תורה ומצוות, דווקא באגדה הזאת הם מאמינים ובגללה
הם מסרבים לתרום את איבריהם, לאחר מותם.
כאן, בדיוק מתעוררות הבעיות שלי עם התשדיר של אדי,
המבסס את טיעונו על תחיית המתים וע"י כך מקבע
עוד יותר את הרעיון הנפסד הזה, בתודעת הציבור.
על זה בדיוק נאמר המשפט המפורסם "הדרך לגיהנום
רצופה כוונות טובות"
האמת הפשוטה היא שיהדות ההלכה (להבדיל מהכתות, הפלגים,
הסטיות, העוותים, המוטאציות וההסתעפויות שיצאו מהיהדות הקלסית)
איננה מאמינה ומעולם לא הבטיחה חיי עולם הבא ולא
נס תחיית המתים, כפשוטם.
(העולם הבא ותחיית המתים אינם מוזכרים ולו פעם אחת. לא בתורה, לא בנביאים
ולא בתהילים)
יהדות ההלכה, כל כולה, עוסקת אך ורק בחיי העולם הזה
ובמעמדו של האדם מול אלוהיו. בחייו.
כך על פי הרמב"ם, גדול המאמינים מאז תקופת המשנה
וכך על פי פרופסור לייבוביץ', גדול הראציונאליסטים
של האמונה היהודית, בזמננו.
הרמב"ם, שבכל ספריו לא מתייחס לתחיית המתים, מבאר
את הנושא , פעם אחת בלבד בחיבורו "פרוש המשנה"
ואומר כך "רשעים אפילו בחייהם קרויים מתים
וצדיקים אפילו במיתתם קרויים חיים".
אינני מצפה כמובן מהפרסומאים שעשו את תשדיר אדי,
שיהיו בקיאים בהלכה היהודית, או במחשבת ישראל,
אבל דווקא כיוון שאנחנו
עוסקים כאן בדיני נפשות, היה טוב אם היו מגלים
יותר רגישות ובעיקר התעמקות. (גם אם זה נעשה בהתנדבות)
הבעיה השניה שלי עם התשדיר הזה היא בעיה מקצועית.
התשדיר מנסה לשנות עמדות אמוציונאליות (דתיות)
באמצעות טיעון ראציונאלי. וזה כידוע נידון ,מראש, לכשלון.
אם היו שואלים אותי (והם לא) הייתי אומר שעם עמדות
אמוציונאליות יש להתמודד בטיעונים אמוציונאליים.
מי שנאחז בנימוקים דתיים יש לענות לו בנימוקים דתיים.
ומול עמדות שמקורן בבורות דתית יש להעמיד אנשי דת
מהסמכות העליונה.
ולענייננו,
אני הייתי מציע תשדיר שמבליט את פסיקותיהם של
גדולי הפוסקים: הרב עובדיה יוסף, הרב אלישיב והרב וייס
הקובעים שתרומת איברים מן המת היא מצווה גדולה.
זה אמנם לא יכול להוות בסיס לתשדיר "קולי" או "קריאייטיבי"
אבל זה בטוח יהיה יותר אפקטיבי. וכיוון שמדובר כאן בהצלת
חיים ולא בשיווק מותגים, האפקטיביות היא צו חיים.
עלינו להגדיל את מספרם של המוכנים לתרום, באופן דראסטי.
חייהם של מאות ואלפי אנשים, תלויים בכך.
בתור אחת המדינות המתקדמות ביותר בעולם, ברוב התחומים,
איננו יכולים להרשות לעצמנו להיות המפגרת ביותר, דווקא
בתחום כל כך חיוני.
נ.ב אז התשדיר הזה לא יזכה בקקטוס אבל יהיה לו סיכוי
סביר לזכות באפי. וזה הרבה יותר חשוב.
הכותב הוא מנכ"ל ADMAN החברה למשאבי אנוש
לענפי הפרסום, השיווק והתקשורת
פורסם ב-YNET ב-23.07.07
