אפתח בגילוי נאות. אני אוהב את כתיבתו של
הסופר חיים באר. אהבתי במיוחד את ספרו
האחרון "לפני המקום" ואני מלא הערכה
לפועלו למען קירוב הציבור הישראלי
לארון הספרים העברי/יהודי.
את התיזה שהוא מעלה ב"לפני המקום" אפשר
לתמצת, כך: "גורלם של הישראלים תלוי בספרים שלהם"
ואני הקטון, הייתי רוצה לקחת את התיזה הזאת
צעד אחד קדימה ולטעון שגורלם של הישראלים
תלוי במלים שלהם. כלאמר בשפתם.
לתופעת השפה העברית, אין אח ורע בהיסטוריה האנושית.
זאת השפה העתיקה, היחידה, שהשתמרה במשך
אלפי שנים , כמעט ללא שינוי.
כשאנחנו נוטלים את המגילות הגנוזות , שנכתבו
לפני אלפיים שנה (בתקופת בית שני), וקוראים בהן, לאחר פיענוחן,
אנחנו מבינים כל מילה. העברית היא אותה עברית.
אין עוד שפה כזאת בעולם.
נסו לתת לאנגלי לקרוא טקסט שנכתב באנגלית
לפני ארבע מאות שנה וספק אם הוא יבין
משפט שלם. כנ"ל לגבי שאר השפות האירופאיות.
חידת שימור השפה העברית, מתעצמת במיוחד,
לנוכח העובדה שדוברי השפה, נפוצו לכל עבר,
התפזרו בין העמים, למדו את לשונותיהם ובכל
זאת על העברית, לא ויתרו.
או כמו שכתב הסופר חיים ברנר "בצאתנו בגולה ויתרנו
על הכל, ויתרנו על הארץ, ויתרנו על המקדש, אבל
על הלשון לא ויתרנו… הלשון היא שטר-שטר על נחלתנו
ועל כל נכסינו הלאומיים, שטר המובלע בדמנו
ובאיברנו. מי ששומר בידו את השטר, זכותו קיימת
ומי שאבד לו השטר-פקעה זכותו על הכל" (מתוך "דברים שבעל פה")
היהודים הראשונים שחזרו לישראל, לא חזרו אליה מכוח
ההבטחה האלוהית (בה לא האמינו) כי אם מכוח השפה
העברית.
אנחנו נוהגים לכנות את אליעזר בן יהודה "מחייה השפה העברית"
תואר זה בא לכבדו על פועלו החשוב אך הוא
מוטעה ומטעה. השפה העברית מעולם לא מתה
ולכן לא נדרשה להחייאה. השפה העברית נקראה ונישאה
על שפתי כל יהודי, באשר הוא, לפחות 3 פעמים ביום.
היא גם שימשה כבסיס לג'רגון היהודי (היידיש) ששימש
כשפת היום יום של היהודים, בכל רחבי העולם המערבי.
השפה העברית, מעולם לא הסתגרה בפני העולם.
היא הושפעה מהארמית, מהיוונית, מהלטינית, מהערבית, מהגרמנית,
מהאנגלית, מהספרדית, מהרוסית ועוד. היא אימצה מלים
מכל השפות הללו ולא נודע כי באו אל קרבה.
. ההשפעה ההדדית של השפות היא טבעית ,בלתי נמנעת
ומפרה (באותה מידה שהעברית הושפעה כך היא השפיעה
על כל השפות האחרות) עד אשר מתקיימת סכנת השתלטות
של שפה אחת על שפה אחרת, או אז היא עלולה לכלות אותה
ולהעבירה מהעולם. וכבר היו דברים מעולם.
זה בדיוק מה שקורה לעברית שלנו, בזמננו, לנגד עינינו, מבלי שנרגיש.
הסימן המובהק להשתלטות זרה על השפה הוא כאשר
לא רק מלים זרות חודרות אליה, כי אם צורות
דיבור או מבני משפטים זרים, משתלטים עליה.
לדוגמא האנגליזמים "לעשות אהבה" או "שיהיה לך יום טוב"
בתחילה זה היה נשמע מאוד
זר ומנוכר וכיום אלה הן צורות שגורות שאפילו
זכו למוטציות מזרח תיכוניות, כגון: "שיהיה לך אחלה יום"
או "יאללה ביי" שאמרה שלום ולא להתראות
לשלום ולהתראות, המקוריים שלנו.
יכולתי להלאות אתכם, כאן עד לעייפה,
בדוגמאות אין ספור, אבל אני מניח שהבנתם את כוונתי.
לצערי, אני נתקל, יום יום ושעה שעה, בעובדה המפתיעה
שדווקא הקופירייטרים,( בהיעדר חלופה
עברית מקובלת) שהשפה אמורה להיות
כלי העבודה שלהם, החומר ביד היוצר, אנשי המקצוע
שמהם הייתי מצפה לחידושים והמצאות , בשפה
העברית (כדוגמת הקופירייטרים בדורות הקודמים)
דווקא הם זונחים את העברית לטובת האנגלית.
או למען הדיוק האמריקנית.
בשנים האחרונות, אנחנו נחשפים ליותר ויותר
כותרות למודעות, סיסמאות ושמות מותגים באמריקנית.
הפרסומות הישראליות בטלויזיה דוברות אמריקנית
(עם כתוביות תרגום לעברית). השימוש בעברית
בפרסומת הישראלית, הפך לברירת מחדל.
כשאני שואל קופירייטרים, שמציגים בפני את תיקי עבודותיהם,
"למה אמריקנית?" הם תוקעים בי עיני עגל ורק
כשהם מבינים שאני מתכוון ברצינות, הם מגמגמים
משהו כמו "באנגלית יותר קל" או "כי זה נראה יותר בינלאומי"
ושאר שטויות, כגון אלה.
לתופעת השפה האמריקנית, הפושה בשדה הפרסום המקומי
יש פנים מצחיקים, עצובים ומסוכנים.
זה מצחיק. כי אותם הקופירייטרים, שרובם בקושי
יודעים עברית כהלכתה, יודעים אנגלית עוד פחות
והטקסטים "האנגליים" שלהם נגועים בשגיאות
שפה וכתיב, מביכות.
זה עצוב. כי אותם קופירייטרים מניחים שרוב הציבור
אליו הם פונים שולט ברזי השפה האנגלית. הנחה מוטעית,
מיסודה, כמובן. להערכתי, למעלה מ-70% מהציבור בארץ
לא מצליח לפענח כותרות באנגלית קל וחומר שאיננו
מבין את דקויות משחקי המלים, שהקופירייטר
ניסה לבטא, ברוב "תיחכומו".
זה מסוכן. כיוון שהשפעתם של הפרסומאים על הציבור,
רבה ועצומה יותר מזו של סופרים, משוררים ועתונאים.
ולו בגלל תקציבי הענק המאפשרים להם חשיפה
רבה יותר משל כל המושכים בעט ( או שמא, המקישים במקלדת), גם יחד.
לכן, כשהפרסומאים מוותרים על העברית,
סימן הוא שסופה קרב.
אילו רק היה הקופירייטר הישראלי, שולט בשפה העברית
(כפי שניתן היה לצפות מאיש שהכתיבה היא אומנותו)
אם הוא היה מצוי בנבכי התרבות העברית/יהודית/ישראלית,
הוא לא היה נזקק לאמריקנית כדי להבריק ( יש להניח שהיה גם מכיר
את חיבורו של אחד העם "חיקוי מתוך התבטלות…").
הוא היה מצליח לנסח כותרות, טקסטים וסיסמאות, בעלות עומק,
חן וברק.
אלא, שלהוותנו, חלקם(לא כולם, כמובן) לא זוכרים את הספר
או את השיר העברי האחרון שהם קראו. אבל לאמריקנית הם נחשפים
בטלויזיה, בקולנוע, באינטרנט, בעתונות המקצועית באופן תדיר ואז
"קל" להם יותר להתנסח באמריקנית. במיוחד, כאשר חלק
מ"ההתנסחויות" הללו אינן אלא העתקות גסות.
כמובן, שאינם מבינים כלל ששפה שאיננה נטועה עמוק בשורשיה
התרבותיים ואיננה יונקת מהם, איננה יותר מאמצעי תקשורת
רדוד וחד מימדי. בוודאי לא משהו שניתן לעשות בו שימוש אינטיליגנטי
או פרסום מבריק.
בין אם זאת עברית ובין אם זאת אמריקנית.
לדעתי, אנחנו עדים למגמה אסונית, לטעמי (ואני אדם אופטימי, מטבעי)
בדיוק כמו שנס הקמת מדינת ישראל טומן בחובו, באופן פרדוקסאלי, את
סופו של העם היהודי (יותר ויותר יהודים ישראלים מגדירים
את עצמם כישראלים. יותר ויותר מהם מנותקים לחלוטין
משורשיהם הלאומיים, ההיסטוריים והתרבותיים)
כך אשמה המדינה העברית במותה הצפוי של השפה העברית.
השפה שנשתמרה, אלפי שנים ועמדה בגבורה בכל מוראות
הזמנים, עומדת, להינגף, דווקא
כאן, בערש לידתה, בפני השתלטות "ידידותית" של שפה זרה.
בעוד זמן, לא רב, תשלוט כאן שפה חדשה,
שפה שתהיה ניב מקומי של אמריקנית, המתובלת בעברית
ובערבית.
שתי התופעות הללו של סוף העם היהודי וסוף השפה העברית
מתרחשות, בו זמנית, ללא כל התנגדות ומתוך
התמסרות מרצון.
בתור יהודי גאה המאוהב
בשפה העברית, נחמתי היחידה היא
שכאשר יקיץ הקץ על היהדות והעברית, אני כבר לא אהיה כאן כדי לראות.
הכותב הוא מנכ"ל ADMAN החברה למשאבי אנוש
לענפי הפרסום, השיווק והתקשורת
פורסם ב-YNET ב-24.12.07
