מנהיגות במאה ה 21 מזמן הפכה לכמיהה.
הגדרת המנהיגות היא, הפיכת אנשים מאוסף אקראי של אינדבידואלים לקולקטיב שפועל יחד למען השגת מטרה משותפת.
ההבדל היחיד בין מנהיגות הורסת (היטלר, סטלין) למנהיגות בונה (צ׳רצ׳יל,בגין) היא המוסריות בה פועל הקולקטיב להשגת אותה מטרה.
בעולם המערבי הנאו ליברלי בו הכסף והשגתו עומדים מעל הקולקטיב, נשחק עד דק כל ענין המוסריות, הן של האינדבידואל והן של שלטון החוק. מה שהיה פעם טאבו היום ניתן לאינטרפטציה של כל מאן דבעי, כבר אין אמת אחת והכל יחסי כפי שאמר איינשטיין.
בעולם שהמוסריות יחסית, אין כבוד לאדם, אין כבוד לשלטון, אין כבוד לדת ואין כבוד למוסד המשפחתי. עולם כזה קורא למנהיגות של אנשים כגון דונאלד טרמפ וארדואן שקוראים להחזיר את הסדר הישן גם עם מדובר בדרכים הזויות.
וכך הגלגל מסתובב, בין מלחמה בו נוצרים מנהיגים הורסים ובונים לשלום בו הורסים את המנהיגים ובונים את שלטון החוק הקר והמנוכר בו האדם מחפש משמעות וחולם על מנהיג חזק וכריזמטי שיקדם אותו ואת עמו למטרתו.
