אם תאמר לילד שהוא קטן מידי לקבל משימה יתקומם הוא בוודאי, ינסה להוכיח אחרת, יתווכח ולא ירפה. אם תאמר לו שהוא גדול מספיק בכדי לעמוד בדרישה יכעס באותה מידה. אתה פשוט מבקש בעיניו שיישא באחריות על עשייה שלא נוחה לו. הוא יתווכח באותה מידה. זו מציאות של ילד אך גם של מבוגר, כל אחד יש בו כוחות העוצרות אותו מלנסות. באותה מידה קיימות כוחות הדוחפות אותו קדימה. יש תמיד חזון ויש תמיד פחד והם חלק מהעניין. איש לא יוכל לזוז בלי להיות מודע לפחד ולמה שעוצר אותו. מאידך, יש בחזון כוח משיכה. מימוש עצמי תלוי בהעזה לרדוף אחרי החזן. שמירה עצמית תלוי במודעות למקורות הפחד ובגיוס של ביטחונות. איש בלי חזון ויתר על החיות שבו, איש בלי פחד עלול לאבד את החיים. זו מציאות כלל אנושית. יש לכולנו מגבלות ובאותה מידה כוחות. שימוש בשניהם חיוני, לכן לא אומר לאיש "אל תפחד" אלא אומר לו "תפחד ביעילות". לא אומר לאיש "תוותר על החזון" אלא אומר לו "תגייס משאבים, תבדוק מציאות, חפש את האפשרי ותבנה מתוך שימוש בהם". זו המשמעות של שימוש בקצוות. זהו עיקרון מהותי בגישה הטיפולית שמאחורי המושג גשטאלט (GESTALT) הטענה העיקרית בה היא שהתמונה בכללותה מכפילה את הכוח של כל אחד הקצוות. תעשה שימוש בשניהם והצעד הבא יהיה טבעי. תעשה שימוש באחד מהם ולא יהיה צעד בכלל. אם יהיה רק פחד תעצור ולא תזוז, אם לא יהיה חזון לא יהיה בשביל מה לזוז.
