על פניו, הימין נחל ניצחון גדול. הוא הצליח להביא, לטענתו, 50-60,000 איש,
(המספר הרשמי הוא 20000) בחום הקיץ הלוהט, להחזיק אותם 3 ימים רצופים,
בתנאי שדה, ולהפגין קבל עם ועולם התנגדות עממית
אקטיבית, להנתקות.
אפילו את העובדה שההתכנסות התפזרה ללא אלימות,
זוקפים מנהיגי הימין, לזכותם ובצדק.
כי אם חו"ח היא היתה נגמרת באלימות נגד
כוחות הבטחון, הם היו מאבדים חלק גדול מהתמיכה
הפסיבית, שיש להם בציבור הרחב.
כפי שכבר קרה בעקבות טרור הכבישים שהפעילו
קיצוני הימין, שלא על דעת ההנהגה.
אבל כיוון שהטור הזה הוא טור שדן בפרסום ולא בפרשנות פוליטית,
זה המקום והזמן לנתח באופן מקצועי את השאלה
האם הימין ניצח, כלאמר השיג את מטרותיו, אם לאו.
לשם כך עלינו לבחון את הדברים לעומקם. ולא כל מה
שרואים משם (ומהטלויזיה) רואים מכאן ( משולחן הניתוחים).
בראש וראשונה עלינו לברר מה היתה מטרת הקמפיין,
מה היתה האיסטרטגיה ומה היתה הטקטיקה.
המטרה, בניגוד למוצהר, לא היתה למנוע את ההנתקות
מעזה. זאת כבר עובדה מוגמרת וגם מנהיגי הימין
יודעים זאת. המטרה האמיתית של הקמפיין היתה
להרתיע ולמנוע את ההנתקויות הבאות, בגדה,
ארץ נחלת אבותינו. שם נמצא לב העניין וברור
לכל שתורן יגיע.
לכן, האיסטרטגיה הית להפגין התנגדות בעוצמה
כזאת שתפחיד ותרתיע כל ממשלה עתידית מכל מחשבה
בכוון הזה.
הטקטיקה היתה מורכבת מכמה צעדים:
א. להזרים עשרות אלפי אנשים לתוך גוש קטיף
ולמנוע, פיזית, כל נסיון לביצוע ההנתקות.
ב. במידה וצעד א' דלעיל, יסוכל,לרכז המוני איש
לכינוס שלמראית עין, ייתפס
כמפגן אהבה. מין וודסטוק של חובשי כיפות
וחובשות שביסים.
ג.. להוציא לאויר מסע תעמולה רגשי שיפרוט על
זכרונות השואה, הגירוש והשמד מנבכי תולדות העם
היהודי.
ד. הדגש מילולי על "אחוות יהודים" החדרת חשש
מ"מלחמת אחים" והפרחת סיסמאות, כגון: "יהודי לא מגרש יהודי"
"אנחנו לא האוייב" " אחי אל תגרש אותי"
ועוד כהנה סיסמאות המבוססות על הפעלת סחטנות רגשית.
ה. נסיון למצב את המפגינים באותו הצד של המתרס
עם כוחות הבטחון ולא מולם.
ו. חלוקת הסרטים הכתומים כדי להוכיח שיש
הזדהות ציבורית רחבה עם המתנגדים.
עד כאן, קמפיין הימין.
על קמפיין השמאל ו/או המרכז ו/או הממשלה
לא ניתן לדבר כי לא היה כזה. הם כולם שמרו
על זכות השתיקה.
כשהממשלה התעשתה, רק לפני שבוע, והחליטה
שהגיעה העת להפר את שתיקתה, היא קיבלה החלטה
לתכנן ולבצע מסע הסברה.
אין דבר אופייני מזה לתבנית הפעולה של השמאל
(כן, הממשלה היא שמאל. הימין מזמן נטש אותה)
מול מסע התעמולה המתוזמר להפליא של הימין
השמאל עונה, כהרגלו, בהסברה.
כאילו שאפשר להתגבר על טיעונים אמוציונאליים
בהסברים לוגיים.
אבל השאלה עדיין נשארה פתוחה, האם הימין
ניצח?
מנהיגי הימין, כמובן טוענים לניצחון סוחף.
האמנם? אפשר להסתכל על התמונה גם
בצורה שונה.
בבואו לנתח את הנתונים, ראש הממשלה יכול לאמר
לעצמו שאם בימים של חופש גדול וחופשות
הקיץ, כל מה שהימין הצליח לגייס זה לא יותר
מ20,000 איש, המסקנה היא שאין מה לחשוש
מצעדים נוספים. שהרי כל שאר אזרחי המדינה,
כ-7 מיליון, הם בעד ההנתקות או אדישים לה.
דבר נוסף שנחשף לעין כל בקמפיין הזה היא העובדה
שכל המפגינים היו דתיים. מה שייצר לכל הקמפיין
דמוי של עניין סקטוריאלי, צר, שמעניין רק חלק
קטן ומוגדר של האוכלוסיה ( "הציונות הדתית"),
שהרוב החילוני איננו מזדהה איתו ואיננו חלק ממנו.
בניגוד מוחלט לרושם שהם ביקשו ליצור, באמצעות הפצת
הסרטים הכתומים, כאילו רוב העם, איתם.
כאן טמון לדעתי הכשלון המהדהד של הקמפיין.
עובדה נוספת , בעלת חשיבות מכרעת, שנחשפה
בקמפיין של הימין,שאין סיכוי שראש הממשלה יחמיץ אותה,
היא שהרוב הגדול של הפעילים
הם צעירים שאינם ולא יהיו בעלי זכות בחירה
בבחירות הקרובות.
אם אלה, אכן יהיו מסקנותיו של ראש הממשלה
הרי שבחשבון הסופי הימין הפסיד ובגדול.
את התשובה הסופית לשאלה אם הימין ניצח או הפסיד
נקבל כולנו ,בקרוב, במערכת הבחירות הבאה שתתחיל
מייד לאחר ההנתקות.
אם אריק שרון יבטיח דבקות במפת הדרכים או צעדים כואבים נוספים,
הרי שהימין הפסיד. לעומת זאת, אם הוא יבטיח שלא
יהיו צעדים נוספים הרי שהימין ניצח.
מה שנציגי השמאל, מצידם, יעשו או יבטיחו לא רלוונטי.
כי הם ממילא לא במשחק.
הכותב הוא מנכ"ל ADMAN
החברה למשאבי אנוש לענפי הפרסום, השיווק והתקשורת
פורסם ב-25.7.05YNET
