לא נעים להודות אבל הפלסטינאים עושים לנו
בית ספר בתקשורת. כל פעם מחדש.
הם מפברקים, משקרים, מביימים ובעיקר מפיקים
תמונות של סבל אנושי הנגרם ע"י "אכזריותו הברברית"
של הכובש הציוני המתעלל בהם ,על לא עוול בכפם.
והעולם קונה.
לאחרונה, הם עשו זאת שוב עם ההפקה המתוזמנת
והמתוזמרת היטב, של החשכת הרצועה, מפגן הנרות
ותשדירי הטלויזיה המציגים תינוקות, זקנים וחולים
המתים בבתי החולים עקב הפסקת החשמל הזדונית-ציונית.
כתוצאה מההפקה המוצלחת, התמונות שודרו בתקשורת
העולמית, מנהיגי העולם נזעקו לגנות וללחוץ על ישראל,
הממשלה נבהלה והתקפלה. המצור הוסר, אנחנו נשארנו
עם הדרישה לגינוי באו"ם והקאסמים בשדרות.
במלים אחרות, הם ניצחו ואנחנו הפסדנו.
המסקנה? המערכה מוכרעת בשדה התקשורת ולא בשדה הקרב
ולצערנו, בשדה התקשורת אנחנו נוחלים תבוסה אחר תבוסה.
יותר מוועדת חקירה לבדיקת כשלי הצבא, אנחנו זקוקים
לוועדת חקירה לבדיקת כשלי התקשורת, שלנו.
אז מה אנחנו עושים? מנסים להסביר. ללא הצלחה. ואז
כל המומחים מצביעים על ההסברה הכושלת או הנעדרת,
הציבור אומר לעצמו " מה זה חשוב,ממילא העולם תמיד נגדנו"
והממשלה פוטרת את עצמה באמירה, המופרכת
ש"לא חשוב מה נגיד חשוב מה נעשה "
בעוד המציאות מוכיחה שהממשלה מפחדת לעשות מה שצריך
מפחד מה שיגידו.
עזה ועוללותיה הם ניתוח מקרה (CASE STUDY) מעולה לצורך הלימוד
המקצועי.
ישראל יצאה מעזה, לפני כשנתיים ומאז שדרות וסביבותיה,
מופגזים, יום יום, ללא הרף וללא סיבה נראית לעין.
על פי החוק הבינלאומי, הפגזת אוכלוסיה אזרחית היא פשע מלחמה.
כשישראל פוגעת, בטעות, באזרחים היא מותקפת ומגונה ע"י
התקשורת והמוסדות הבינלאומיים ומפקדי הצבא מסתכנים
בתביעות משפטיות, בחו"ל. אבל כשהפלסטינאים מנסים
לעשות זאת, במתכוון, אין פוצה פה ומצפצף. למה? כי עוד לא
היתה פגיעה גדולה בנפש. ואם היתה? גם אז, לא בטוח שהעולם
היה נוקט עמדה כלשהיא, נגדם.
מישהוא שמע על תביעה כלשהיא שהוגשה נגד איסמעיל הנייה?
ליאסר ערפאת העניקו פרס נובל לשלום!! הבא בתור, יהיה כנראה
חאלד משעל.
אז למה הערבים, באשר הם, תמיד מנצחים אותנו בשדה התקשורת?
מה, הם יותר חכמים מאיתנו? יותר מוכשרים מאיתנו?
לא. הם פשוט משחקים לפי כללי משחק שונים משלנו.
הם, מה שנקרא "משחקים מלוכלך" הם חסרי עכבות, הם אינם
יפי נפש ואין להם שום דחף להיתפס בעיני העולם כמוסריים או כצדיקים.
אצלם , על פי ספר החוקים שלהם, הכל מותר.
לעומתם, אנחנו מחזיקים מעצמנו "נאורים" "הומניים" אנשי
אמת וצדק. לכן, אנחנו מכנים את מאמצי התקשורת שלנו
"הסברה" ואת שלהם "תעמולה" כאילו זאת היתה מילת גנאי.
וכאן טמון שורש הבעיה.
אם תרצו, זאת התגלמות הפער התרבותי, בין ערב למערב.
ובכן, יש לי חדשות בשבילכם. תעמולה איננה מילת גנאי.
מילון ספיר מגדיר תעמולה, כך "פעולות לשם שכנוע וקידום
רעיון. בלעז-פרופגנדה.
פעולות השכנוע הללו יכולות להיות בכתב, מפה לאוזן, בקול רם,
בתקשורת ו/או באמצעות פרסום.
הן יכולות להיות הגונות, אמיתיות וישרות והן יכולות להיות
שקריות, מטעות ומניפולטיביות.
והן יכולות לשמש לקידום רעיונות חיוביים ו/או שליליים.
הכל בידי המשתמש.
אז אם היו שואלים אותי (ואף אחד לא שואל) הייתי אומר
שאם אויבינו חזקים מאיתנו במגרש התקשורתי
והם אכן חזקים מאיתנו, עלינו להעביר את ההתמודדות
למגרש בו אנחנו חזקים יותר וזה מגרש הפרסום.
בשדה התקשורת אין לנו סיכוי, כי הסיפור שלנו מורכב ו"משעמם".
אם "נסביר" שאנחנו מספקים לעזתים חשמל, מים, תרופות
וסחורות גם אחרי שיצאנו משם והם משיבים לנו בקסאמים ,העולם לא יחשוב
שאנחנו צדיקים גדולים. העולם פשוט יחשוב שאנחנו
אידיוטים וחדלי אישים. ולעולם נוח יותר להזדהות
עם המסכנים והחלשים מאשר עם הטיפשים.
יתר על כן, דוברינו, ברובם הגדול, עילגים, במיוחד בשפות זרות,
ורובם פוליטיקאים ולא אנשי מקצוע, לכן, לא חשוב מה הם
יאמרו, מוטב שלא יזכו לחשיפה תקשורתית, מאשר יזכו.
אבל במגרש הפרסום, שם הכל בשליטתנו. אנחנו קובעים
מה לפרסם, היכן לפרסם, כמה לפרסם, למי לפרסם וכ"ו
ואנחנו יכולים לעשות זאת ברמה המקצועית הגבוהה ביותר.
ושם, יש לנו סיכוי טוב, לנצח.
אם היו שואלים אותי, הייתי ממליץ לגבש איסטרטגיה המערבת
כל אחד ואחד מהצופים/קוראים ,באופן אישי
ע"י גלגול הבעיה, לפתח ביתו.
הייתי מציע לפרסם , באנגליה, למשל, פרסומות שהמסר שלהן:
אם הסקוטים היו מפגיזים את ביתך בניו-קסטל, מדי יום,
מה היית דורש מממשלתך לעשות?
בצרפת הייתי מפרסם: אם הבלגים היו תוקפים בטילים את
ביתך בעיר ליל, שנתיים ברציפות, מה היית דורש מהממשלה
לעשות?
וכך, בכל מדינה חשובה באירופה ובאמריקה.
בהנחה שאנחנו יודעים מה כל אזרח היה משיב לשאלה הזאת,
היינו משיגים הבנה ואמפטיה שהם הרבה יותר ממה
שיש לנו, כיום.
אז למה זה לא קורה? כי קברניטי המדינה עדיין שבויים
בקונספציה הארכאית של "הסברה" ואין אף אחד שיעמיד
אותם על טעותם.
ועוד כמה מלים על "הסברה".
המינוח הזה הוא המצאה ישראלית
מקורית, שאין לה אח ורע בשום שפה אחרת.
המונח "הסברה" מניח שהעולם איננו מבין ולכן הוא נגדנו
ואם אך נסביר לו, הוא יבין וישנה את עמדותיו.
זה כמובן הבל מוחלט. כי אנשים קובעים את עמדותיהם
באופן אמוציונאלי ולא רציונאלי. ומדינות קובעות את
עמדותיהן על סמך אינטרסים ולא על פי אמות מידה של
צדק ומוסר.
הכותב הוא מנכ"ל ADMAN החברה למשאבי אנוש
לענפי הפרסום, השיווק והתקשורת
פורסם ב-YNET ב-28.01.08
