למען האמת, לא ייחסתי מחשבה רבה
לשמע זכייתו של אל גור בפרס נובל לשלום.
עד ששמעתי את מוטי קירשנבאום השנון,
"מסביר" לשותפו ירון לונדון, שהוא "זכה
בפרס על שיווק". לפתע, התחוורה לי התמונה.
וואלה! זה בדיוק זה. טוב, לא בדיוק. לא מדובר בשיווק,
מדובר בפרסום. אבל עבור רוב הציבור, זה היינו הך.
אולי אתם לא ערים לגודל המעמד אבל לראשונה
הוענק פרס נובל למסע פרסום והזוכה הוא
אפילו לא פרסומאי.
במשך, למעלה מ-30 שנה, פרסומאים נרתמו, הגו
והפיקו מסעות פרסום לטובת מטרות חברתיות,
ציבוריות, חינוכיות, בריאותיות , לאומיות וכ"ו
ורובם הגדול, בהתנדבות.
אין מטרה ראויה שלא זכתה לתמיכתם הפעילה של פרסומאים.
מהטובים, המקצועיים והיצירתיים בעולם.
אבל איש מהם לא היה מועמד לזכייה בפרס נובל.
אפקט מצטבר של קמפיינים לעידוד סקס בטוח
עצר את התפשטות מגיפת האיידס, כמעט לחלוטין.
קמפיינים למניעת עישון הפחיתו את כמות המעשנים
בעולם המערבי, במידה ניכרת. מסעות לשוויון
זכויות לנשים/ למיעוטים / לנרדפים, רשמו תוצאות
מרשימות אבל אף קמפיין ואף פרסומאי לא זכה
בהכרה עולמית, בסדר גודל של פרס נובל.
והנה, בא אל גור, משפטן בהשכלתו, פוליטיקאי במקצועו
וזכה בפרס נובל לפרסום. הפרס , אמנם, לא נקרא כך.
הוא נקרא פרס נובל לשלום, אבל הוא, בעצם, הוענק
לאל גור על הופעתו כפרזנטור, בסרט דוקומנטרי/ הסברתי
בשם "אמת מטרידה" בבימויו של דיוויס גוגנהיים.
אני מודה שלא ראיתי את הסרט אבל מבקרי סרטים
מעידים שזהו סרט חשוב ביותר, יודעי דבר טוענים
שהוא רצוף אי דיוקים, טעויות והטעיות ולא מעט מדענים
ברי סמכא, בכלל חולקים על הטענה שהתחממות
כדור הארץ היא מעשה ידי אדם.
אבל, על עובדה אחת, אין מחלוקת. הסרט עושה
שרות מצויין לאל גור. הסרט מתעד את פעולותיו
ונסיונותיו של גור להצגת הסכנות הצפויות
מהתחממות הגלובוס, בפני הציבור הרחב והפוליטיקאים
ולעידוד נקיטת פעולות שיצילו אותנו מכלייה.
הסרט, כנראה, חשוב, אבל לא מבריק, לא יצירתי
ובוודאי לא כזה שראוי לפרס הנחשב ביותר בעולם.
מה עוד שבאריה הזהב , בקאן,
הוא לא זכה.
ההישגים המעשיים של הסרט, גם הם לא ברורים.
שום דבר עוד לא , באמת נעשה, בקשר להפחתת
"אפקט החממה", כתוצאה מהסרט.
אפילו, גור עצמו, לא השתכנע, עדיין, ולא הפחית
את חשבון האנרגיה, בביתו הפרטי, המגיע לכ-30,000$
בחודש. אם הוא היה גר בארץ, היה זוכה בוודאי
בפרס יקיר ועד עובדי חב' החשמל.
ולמרות כל הנאמר לעיל, אל גור בהחלט ראוי לפרס.
לא עבור הסרט או עבור קידום הנושא בו הוא דן,
כי אם עבור פרסום עצמי.
אל גור, סגן נשיא ארה"ב לשעבר, שהופרש מהחיים
הציבוריים, השמין והתנפח כבלון ושקע בתהום השכחה
הצליח להמריא לגבהים, כבלון מלא הליום
ולעשות לעצמו קאמבק מהסרטים.
הוא מיצב את עצמו, מחדש, כמציל העולם
והצליח בכך, מעל לכל הציפיות. עובדה.
הוא זכה קודם באוסקר ועכשיו גם בפרס נובל .
נותרה לי רק שאלה אחת.
מדענים, זוכים בפרס נובל על הישגיהם,
באיחור של 20-30 שנה. סופרים זוכים בפרס
על ספרים שכתבו לפני שנים רבות ורק פרס נובל לשלום,
ניתן מייד מבלי להמתין ולראות אם השלום , המדובר,
אכן מחזיק מעמד.
מישהו, מבין למה?
נ.ב
אין לי ספק שאם וכאשר יופק סרט עלילתי על
תהליך קבלת ההחלטות, שהביא לזכייה של אל גור,
הסרט הזה יהיה מועמד רציני לאוסקר.
הכותב הוא מנכ"ל ADMAN החברה למשאבי אנוש
לענפי הפרסום, השיווק והתקשורת
פורסם ב-YNET ב-29.10.07
