הורות היא שלב של התפתחות בלתי הפיך, תפקיד לכל החיים, אולי הקשה מביניהם. הורות היא הקריירה החשובה בחיים של מבוגר, אין אליה כל הכנה והיא טומנת בחובה תפקידי מנהיגות וצורך להתנהל בתפקיד זה עם שותף/פה. עד להגעה להורות כל שלבי ההתפתחות שלנו תלויים במעשיהם של הדור הקודם ובגיל הכרונולוגי. אם נסתכל על שלבים שונים בהתפתחות, הרי שכל אחד הופך להיות:
• עובר
• ילוד
• יונק
• פעוט
• ילד
• מתבגר
• בוגר
• בן/בת זוג-זוגיות
• הורות
מאותו רגע בו אדם הופך להיות הורה הרי שהוא מפסיק להיות אדם בפני עצמו והחברה פונה אליו כהורה של… ובני הזוג הופכים להיות משפחה. עצם ההגדרה השונה מגדירה את האתגר אבל גם את המחיר. שני ההורים יחד וכל אחד לחוד נושאים באחראיות על הילד והחיים נדרשים לעבור התאמה לצרכי התינוק הדורש טיפול 24 שעות ביממה. אין נסיגה מהתפקיד, אין ממנו חופש וזהו מבחן לכוחות, לרצון, לבשלות, למודעות ולהכרח לעבוד בשיתוף. מאותו רגע הילד מחבר וגם מפריד בין בני הזוג. המריבות הופכות להיות בעיקר סביבם. יש מחיר להתקדמות האישית והמקצועית. אין פרטיות לזוג. יש צורך בהסתגלות מיידית וללא הכנות מראש. נוצרת חשיפה לביקורת מצד החברה והמשפחה המורחבת בפרט. עולות חרדות לעתיד ומשבר אפשרי גם ברמה של התפתחות אישית, זוגית וכלכלית.
נוצרים גם ויכוחים אידיאולוגיים סביב הדרך בה יש לגדל ילדים. גם פיזית וגם נפשית ויש אפשרות של דיכאונות סביב ספקות לגבי היכולת לשאת ב"תפקיד החדש". זהו הרגע בו נזכרים לטוב ולרע בכל הכאבים שהיו לנו כילדים ובכל הביקורת שהייתה לנו כלפי הורים. זהו הרגע שכל הזיכרונות הטובים והשליליים עולים, צפים ומציפים ומחזירים אותנו למעמקים הנפשיים של ההתפתחות שלנו כילדים ומתבגרים. זהו הרגע שבו האמונה בחיים ובעצמינו כאנשים הופכת להיות קריטית. מעבר רצוי, לרוב מתוכנן, שבו נקבעים גם אלמנטים משמעותיים, הן לגבי הילוד והן לגבי ההורה. והמשימה העיקרית היא להפוך את הילד התלוי 24 שעות ביממה בהוריו לאדם המסוגל לעמוד על רגליו באופן עצמאי 24 שעות ביממה. וזאת במינימום נזקים הן לילד והן לנו.
בדרך, ולרוב בלי כוונה אנחנו עלולים ליפול למצב שבו אנחנו לוקחים על עצמינו תפקיד של:
- מגן מפני כאב אפשרי בחיים
- ספק של שירותים
- שטיח לרגלי הילדים
- כספומט לרצונות ולצרכים
- נהג קבוע
- שפוט לרצון הילדים
- שופט להתנהגותם
- מאבחן למצבם
- תליין ומעניש
- שוטר "התופס אותם על חם"
- לוחם למען זכויותיהם
- מקריב את חיינו למענם
- קורבן להתנהגותם
- אשם עיקרי לחוסר האושר בחייהם
- סנגור הילדים
מאותו הרגע אנחנו נשפטים בעיניי בני זוגנו על-פי אמת מידה של שיתוף ועמידה בתפקיד.
שלא נדע !!!
לצד השמחה נוצר עומס, גורמים מלחיצים שקשה לעמוד בהם. ניכר הצורך במשאבים כספיים ונפשיים. האוטונומיה האישית מצטמצמת ואנחנו נאלצים לעמוד במבחנים בלי כל יכולת להתכונן מראש. ואם הצלחת להתפנות לילדים, לתת להם מקום משמעותי בחיים האישיים, אם הצלחת לעמוד בתפקיד ולהביא אותם לעצמאות והגעת סוף סוף להגשמת יעדיך האישיים אזי … תצטרך להתמודד עם הקן המתרוקן, עם זוגיות או מה שנשאר ממנה אחרי מילוי משימה, עם האדם שבך שאולי בינתיים שכח את עצמו… עם הכעס של הילדים שקבלו ממך מה שלא היה לך בילדותך – אבל לא בהכרח עזר להם ולא תמיד תאם את הציפיות ו/או הצרכים שלהם או את הצורך שבאמת היה צריך לספק. אחרי כן אולי תהיה לך החזרה לחיים משלך, אחרי שלמדת מהטעויות, מבלי שיש לך אפשרות לחזור ולעשות אחרת. אין לך אפשרות למחוק את מחירי השחיקה והשנים הטובות שנשארו מאחור.
- ותהיה מרוצה רק אם:
- שמרת על עצמך גופנית/נפשית
- שמרת על הזוגיות
- שמרת על ההתפתחות האישית
- שמרת על קשרים חברתיים
- שמרת על קשר עם המשפחה המורחבת
- אם הגעת לשלב שבו הילדים מכירים ומוקירים את הנתינה
אולי תצליח לשמור רק על כמה מהם ותצטרך להכיר בזה ששילמת מחיר על אחרים. אין עמידה מושלמת בתפקיד. לא היה ולא יהיה אדם שעמד במשימה מבלי להכות על חטא. כיוון שלא היה ולא יהיה אדם מושלם. מגבלה אנושית שמחייבת צניעות והכרה שבכל דור קיימת משימה לתקן ולשפר את מה שנעשה לפניו. רק אז ידע להוקיר ובו זמנית להכיר בעצמו על יכולתו לא לאבד הערכה לדור הקודם, לדורו ולדורות הבאים. רק מי שיודע להיות נאור, תפתח בפניו האפשרות להרחיב, להשכיל תוך כדי מילוי התפקיד בצורך להתגבר על קשיים אישיים בכדי להטיב עם ילדיו.
ואולי תחייה בשביל לזכות בנכדים מבלי לבגוד בילדיך, בלי להזניח אותם למען הנכדים ותהנה ממעורבות בחייהם מבלי המעמסה שיש בלהיות הורים. ברוכה הגעתך לשלב נוסף בחיים, שלב הסבאות. אתגר נוסף שיכול לשעבד לא פחות וגם סביבו תעבור סבב נוסף של התפתחות. תזכה בו רק אם הילדים מועילים בטובם להשאיר אותך מעורב מתוך הוקרה ואהבה ולרצות בנוכחותך כשהם נכנסים להורות. אבל אל תשכח, לא ליפול לטעויות כמו לערער את מנהיגותם ואחריותם מול ילדיהם. לסכסך בין בני זוג ושוב, להפוך להיות שפוט, ספק שירותים וחסר חיים משלך. בטוח שמהרגע שהפכת להיות הורה אתה מתפתח. התפתחות חדשה שמתחילה מהרגע שלימד אותך בנך הבכור משמעות התפקיד ועד הרגע שבו הצעיר מבין ילדיך "מפטר" אותך מהתפקיד. בטוח שלא יהיה לך קל לשחרר את התפקיד וגם אם הצלחת לעשות זאת, יהיה הבן הצעיר חופשי לפרוש כנפיים ולעוף אל תוך פיתולי החיים. בדרך חשוב שלא לאבד את השפיות. להרוויח מהפירות של כל הסבבים, תרגיש שביעות רצון ותישאר עם חיוך בהווה ובהסתכלות לאחור. תפקיד מורכב, מבורך ובריא. ועם זאת, מבחן אמיתי שלא פשוט לעמוד בו. לכן, מי שרוצה להצליח בו… שישקול אם לפעמים בכדי לשאת בנטל יש צורך לאמץ יועץ לענייניי חיים (בשפה פשוטה פסיכולוג) שייתן תמיכה ויעוץ בכדי לא לשלם מחירים על ההתפתחות שלו ושל היקרים לו. לפחות ממנו תדע מה ניתן ללמוד מהניסיון של אחרים, ביעילות ובזמן אמיתי תוך כדי התהליך.
כותבת זאת אישה מנוסה בשנים, מנוסה בתפקיד, שיודעת גם להיות יועצת לענייני חיים.
שרה יעקב פסיכולוגית חינוכית בכירה
מנהלת מרכז מיפל http://www.maypal.co.il/
