גינגי פרידמן
"צריך לשרוף את העיתון הזה ואת כל מי שקורא אותו" צרחה לעברי אישה, "נורמטיבית" לכאורה, שראתה אותי קורא את עיתון "הארץ". בתחילה עברו במוחי מחשבות נעימות במידה שווה, על אותה אישה ועל צריחתה אבל לאחר מכן התחלתי לתת לעצמי דין וחשבון, מאיפה באה ההתקפה שלוחת הרסן שלה? ולמה בעצם אני קורא את העיתון הזה?
ולאחר מכן, החלטתי שאולי ראוי שאשתף את ששת קוראיי הנאמנים בדיון הפרטי שלי. הרי מאות אם לא אלפים ממנויי העיתון ביטלו את מנוייהם, כמחאה. מחאה על מה? על הטורים של גדעון לוי ובראשם הטור "הרעים לטייס". הם דומים בעיניי לאדם החותך את אפו כדי להרגיז את פרצופו. נכון, דבריו של גדעון לוי מתועבים בעיניי ולכן חדלתי כבר מזמן לקרוא אותו. גם את עמירה הס אינני קורא. יהודים השטופים בשנאה עצמית היו לי לזרה. יחסי אליהם הוא כמו שהיה יחסו של הפרופ' לייבוביץ' אל יהודים מומרים. אבל, באותה מידה אינני קורא את ישראל הראל, כי עמדותיו ודעותיו ידועות מראש ויש עוד אי אילו כותבים שאינני קורא, פשוט כי הם לא מעניינים אותי. אבל את המנוי שלי ל-"הארץ" אני רוכש בשביל אותם כותבים שאני אוהב לקרוא, שמחדשים לי, שמחכימים אותי, מעניינים, משעשעים או מהנים אותי. למשל, אני אוהב לקרוא את ארי שביט, גם אם לא תמיד אני מסכים עם מסקנותיו וגם אם לפעמים ניתן לזהות מפיו של מי הוא מדבר, אני אוהב לקרוא את נחמיה שטרסלר, גם אם לא פעם אני חולק עליו, אני נהנה לקרוא את יוסי שריד שאין כמותו בשליטתו בשפה העברית ובמקורותינו ודעותיו תמיד מעניינות, אני מאוד נהנה לקרוא את יואל מרקוס, שלצערי כותב מעט מדי, יוסי ורטר מכניס אותי אל מאחורי הקלעים של ההתרחשות הפוליטית וזה מרתק אותי, גיא רולניק הוא עיתונאי רב זכויות בזירה הכלכלית ויונתן גפן שעבר ממעריב, רוב הזמן משעשע אותי וסייד קשוע משתף אותי בחוויותיו של ערבי בחברה הישראלית המזכירות לי, תמיד, את חוויותיו של היהודי בחברה הנוצרית. ויסלחו לי שאר הכותבים המעולים שמעשירים את עולמי, מדי יום, ולא הזכרתי את שמותיהם, מטעמי התחשבות בקוראיי. ה"דה מרקר" הוא העיתון הכלכלי הטוב ביותר מסוגו, לטעמי, והמוסף "ספרים" והנספח לתרבות וספרות הם שמורת טבע מרעננת בעולם העיתונות הצחיח שלנו. בזכות כל אלה, לא עולה בדעתי אפילו לוותר על "הארץ", העיתון היחידי, לדעתי, ששווה לקרוא. בשנות ה-80 המציא הפרסומאי מיקי קאופמן את הסיסמא "העיתון לאנשים חושבים" אחת מסיסמאות הפרסום הקולעות והמוצלחות שהומצאו כאן, מאז ומעולם. גם אם יש כאלה שאוהבים להשתמש בה כדי לנגח את העיתון ואת קוראיו היא לא איבדה מתקפותה, כהוא זה. למה, מה האלטרנטיבה "ישראל היום"? תוך כדי הכתיבה, נזכרתי בשנות שהותי בלונדון, לפני שנים רבות. נמנעתי , בזמנו, מלקרוא את "הטיימס" עיתון האיכות מספר אחת באנגליה ואת ה"גארדיין" השני באיכותו, רק בגלל הקו האנטי ישראלי שהם נקטו והסתפקתי בקריאת ה"דיילי טלגרף" הפרו ישראלי. היום זה נראה מעשה ילדותי, בעיניי. אבל מותר לי, הייתי ילד בשנות העשרים לחיי, כיום בבגרותי סיגלתי לעצמי נקודת השקפה שונה. בוגרת יותר? כשאני מחליט להעדיף עיתון אחד על פני האחרים אין זאת כדי לתמוך בו אלא בראש ובראשונה כדי לתמוך בי.
הכותב הוא מנכ"ל ADMAN החברה למשאבי אנוש לענפי הפרסום, השיווק והתקשורת
פורסם באייס ב-10.8.14
