כל טור שלי הדן בפרסום, בצורה זו אחרת מניב באופן אוטומטי,
כמו ברפלקס מותנה, מבול של תגובות מתלהמות המאשימות
את הפרסומאים בסקסיזם.
אפילו טור תמים שדן בסיסמאות ישנות
הצית את דמיונם של משמיצי הסקס.
את כל ההאשמות ניתן לסכם
ב-3 משפטים:
כל הפרסומאים סקס מניאקים
כל הפרסומות הן סקסואליות
עלי זה לא עובד
ובכן, הבה נבדוק את הטענות אחת לאחת, באופן אמפירי
ונראה האמנם כצעקתה?
אבל, קודם לכן רצוי לבחון
מי הם המגיבים הללו? לפי ההתנסחות ברור כשמש שרובם
ככולם לא שייכים לעולם הפרסום. אם כן, הם כנראה צרכנים.
האם כצרכנים הם מייצגים אוכלוסיה מסויימת או
שמא הם רק מיעוט קולני, מה שנקרא בשפת הכדורגל
"הקומץ"
אני נוטה להניח שהם לא יותר ממיעוט קטן ורעשני.
איך אני יודע? על פי המציאות.
עובדה שהרוב הגדול אוהב סקס, מתעניין בסקס,
מסוקרן ע"י סקס וכן, גם מגורה ע"י סקס.
אמנם לא כולם יודו בזה אבל זאת עובדה.
מספיק שנתבונן סביבנו ונראה שהנושא מס.2
בפופולריות שלו באינטרנט זה סקס. הרוב הגדול
של עולם ההומור נסוב סביב סקס. העתונים
בעלי התפוצה ההמונית, לא מוציאים לאור מהדורה
ללא קריצה ( או יותר מזה) סקסואלית.
אין, כמעט, סרט קולנוע או טלויזיה ללא סקס.
מיטב הספרות והאמנות הפלסטית בהיסטוריה
העולמית עוסקים בסקס. ואפילו הספר הקדוש
מכל-התנ"ך, עוסק בסקס מכל זוית אפשרית.
(אין לי ספק שהרגולטור היה פוסל חלקים
ניכרים, ממנו)
אפשר להניח, אם כן, שהנושא בכל זאת מעניין
את רוב אוכלוסיית העולם.
גם את אלה שלא מודים בזה.
באשר לטענה שהפרסומאים הם סקסמניאקים,
זאת כמובן טענה לא רצינית. פרסומאים עוסקים
ועסוקים בסקס לא יותר ולא פחות מכל שאר בעלי המקצועות,
אלא שלהבדיל מהאחרים, פרי עבודתם של הפרסומאים
חשוף ונחשף לעין כל.
הפרסומאים, בד"כ, משתדלים להיעזר בכלים
מקצועיים/מדעיים, אמנם פרסום איננו מדע מדוייק
אבל המקצוע, בהחלט, משתייך למדעי הרוח והחברה.
בתור שכזה, פרסומאים אוהבים להסתמך על אבי
תורת הנפש המודרנית, ד"ר זיגמונד פרויד ( שאי אפשר
להאשים אותו שהיה פרסומאי) שטען ששלושה
דברים מניעים את האדם:- סקס, סקס וסקס.
לכן, בכל מקום שזה רלוונטי זה מאוד "סקסי"
להשתמש במוטיבים סקסואליים. מה רע בכך?
זה לגיטימי וזה ממין הענין.
באשר לטענה ש"כל הפרסומות הן רק סקס"
זאת טענה מופרכת מעיקרה.
מוטי שקלאר יו"ר הרשות השניה, גורס שרק
2% מהתשדירים הנפסלים הם על בסיס סקסואלי.
אני מזמין כל אחד לצפות ערב שלם בפרסומות
ולהווכח שרק מיעוט זניח הוא בעניין סקס.
לעומת זאת, רוב התשדירים הם הומוריסטיים,
מפחידים, משעשעים, מרגשים, נוסטלגיים,
מעוררי תיאבון, סופגניים וסניטריים.
כן, יש גם סקסיים. כמו שיש גם לא מעט
תשדירים משעממים ודוחים.
נכון, קסטרו ופוקס
הם בענין סקס. אז מה? העובדה היא שהמניע המרכזי
בבחירת הביגוד שלנו הוא הרצון להיות מושך
מבחינה מינית, אז סביר שהפרסום ייתן לזה
מענה קוהרנטי. כן, אני מסכים שאפשר
לעשות זאת טוב יותר או רע יותר אבל זה כבר עניין
מקצועי. המוטיב הוא לגיטימי.
כמובן שיש גם כאלה המשתמשים בסקס לשם יצירת
פרובוקציה וגם זה לגיטימי בעיני ובלבד
שזה עובד.
כאן, אנחנו מגיעים לשאלה האחרונה, האם זה עובד?
לטענת "הקומץ" עליהם זה לא עובד. בזה הם לא שונים
מכל שאר הבריות, בעולם ש"הפרסום, עליהם, לא עובד"
עוד לא נולד האדם שהפרסום עובד עליו.
אם זה היה נכון, הרי שתעשיית הפרסום היתה, מזמן,
גוועת ונעלמת. העובדה היא שתעשיית הפרסום
דווקא, משגשגת וגואה. כי היא משפיעה. על הרגלי הצריכה
שלנו, על עמדותינו,על תבניות ההתנהגות שלנו
ועל מרבית אורחות חיינו.
העובדה היא שקסטרו ופוקס משגשגות בזכות
ולא למרות המוטיבים הסקסואליים בפרסום שלהן.
יתר על כן, אין לי צל של ספק שאם זה לא היה עובד הן
היו מחליפות, מזמן, את הפרסומאים שלהן ומשנות
את הקונספט הפרסומי שלהן.
עוד פעם, העובדה היא ששתיהן עובדות כבר שנים ארוכות
, ובצדק, עם אותם הפרסומאים שעזרו להן
להגיע עד הלום.
אינני משלה את עצמי שהצלחתי לשכנע או לגרום
למישהו לשנות את עמדותיו אבל לנוכח המתקפות
הבוטות ראוי לתת גם לעובדות, הזדמנות לדבר.
נכתב ע"י גינגי פרידמן , מנכ"ל ADMAN.
פורסם לראשונה ב-YNET ב- 4.4.05
