במשך למעלה מארבעים שנה היה פרסום אריאלי חלק בלתי נפרד
מפסגת הפרסום בישראל. רוב הזמן בחמישיה הראשונה.
אריאלי מייצג תופעה שאין לה אח ורע בהיסטוריה של
תעשיית הפרסום בארץ.
אריאלי היה המשרד הראשון בארץ שאימץ מבנה משרד
ושיטות עבודה מודרניות
בהנהגתו של רוני אריאלי שראה איך עובדים בחו"ל
והכניס ( למשרד של אבא) פונקציות כגון: ארטדיירקטור,
קופירייטר, מנהל קריאייטיב ואיסטרטג.
זה היה המשרד הראשון בארץ שהפיק פרסום קריאייטיבי
כפי שאנו מכירים היום.
יתר על כן, רוב הזמן שימש
המשרד כבית הגידול של מיטב הכוחות המקצועיים בענף.
הן בתחום הקריאייטיב והן בניהול לקוחות. מכאן חשיבותו
הרבה כל כך לענף הפרסום המקומי.
אלא שבשנים האחרונות נמצא המשרד בתהליך עקבי
של נסיגה במורד הדירוג .
הגורם העיקרי לנסיגה של אריאלי, היה לדעתי, הגורם הביולוגי.
עמוס טל שיר שקיבל לידיו את מושכות הניהול של המשרד
כשהיה בסביבות גיל 40 לא השכיל להבחין , עם חלוף השנים, שבעוד
שגיל הלקוחות יורד והולך הוא עצמו נהיה מבוגר מהם
ובארצנו הקטנה זהו סימן שלא מנבא טובות.
הנסיון מלמד שמפרסמים אינם אוהבים לעבוד עם פרסומאי
מבוגר מהם. במקום ליהנות ולהפיק את המירב מנסיונו
של הפרסומאי שלהם ולתת לו
להוביל אותם קדימה הם מעדיפים לעבוד עם פרסומאי
פחות מנוסה שהם יוכלו להוביל אותו. זאת כמובן טעות
קשה אבל זהו כנראה טבע האדם.
כמו שפרופסור כהנמן הוכיח (וקיבל על כך פרס נובל)
רוב ההחלטות הניהוליות מונעות ע"י מניעים אמוציונליים
ולאו דווקא ראציונליים.
אני הצבתי , בזמנו, נוסחה המוכיחה שתוחלת ההצלחה
של משרד פרסום היא פונקציה של גיל הבעלים/מנכ"לים
כל עוד הבעלים צעירים מלקוחותיהם או מקסימום
בגילם, הם משגשגים. ביום שהם נהיים מבוגרים מלקוחותיהם
מתחיל תהליך נסיגתם.
הראשונים להבין זאת היו אנשי קשר בראל שהביאו
את אילן שילוח למנכ"ל את המשרד שנכנס לסחרור.
אילן שהיה צעיר מהבעלים ב-15 שנה,
, נתן למשרד תוחלת חיים חדשה,
מעצם עובדת היותו צעיר. זאת ללא כל קשר ליכולותיו
האישיות, יוצאות הדופן.
עמוס טל שיר התראיין, בשבוע שעבר לדה מרקר,לרגל
מינוי יוסי ירקוני למנכ"ל החדש של אריאלי.
במסגרת הראיון" נוטל על עצמו" עמוס את האשמה
לנסיגת המשרד בטענה שהקדיש את מלוא מרצו
בפיתוח זרועות הקבוצה ולא הקדיש מספיק זמן
ל"נטוורקינג".
לדעתי עמוס טל שיר עושה לעצמו חיים קלים
ונתלה בתירוץ שטחי.
הוא לא השקיע בנטוורקינג כי החוגים בהם
היה עליו להשקיע מאוכלסים ,היום, ברובם ע"י
אנשים צעירים ממנו והוא לא היה מוצא שם את מקומו.
יתר על כן, מנכ"ל משרד פרסום שלא מוצא זמן
לקשירת קשרים לצורך רכישת לקוחות חדשים
זונח את תפקידו ומועל במטלתו העיקרית.
אבל עמוס אשם גם בגורם נוסף שלא זכה להתייחסות.
עובדי המשרד שלו הזדקנו יחד איתו והוא לא נקף אצבע
כדי לרענן את שדרת הניהול של המשרד.
הפעם האחרונה שגוייס שם מישהו לתפקיד בכיר
היה לפני למעלה משלוש שנים.
אשמתו האמיתית של עמוס טל שיר היא שנמנע מלזהות
את הבעיות האמיתיות של המשרד ובמקום למצוא
להן פתרון הולם הוא
העדיף להתעסק בחיפוש פתרונות "קלים" כגון
מיזוגים.
כשהגיעו מים עד נפש הוא הגיע, בלית ברירה, לפתרון הנכון.
הוא עשה מה שידעו לעשות בפוגל, בגיתם, בטמיר כהן, בקשר בראל
ובבאומן בר ריבנאי, הרבה לפניו. הוא גייס מנכ"ל צעיר מתחום השיווק
והפקיד בידיו את שרביט הניהול .
עכשיו הוא רק צריך לדעת לתת לו לעבוד. וגם זה לא ענין של מה בכך.
אני ממליץ ליוסי ירקוני לקחת דוגמא מאילן שילוח, מיורם דמבינסקי
וממיכל המאירי, שלא השאירו אבן על אבן
ובנו משרדים חדשים ותוססים.
אני מאחל ליוסי ירקוני הצלחה מכל הלב
תעשיית הפרסום הישראלית זקוקה לפרסום אריאלי
חזק ונושך שייתן פייט רציני לגדולים.
נכתב ע"י גינגי פרידמן , מנכ"ל ADMAN.
פורסם לראשונה ב-YNET ב- 07.03.05
