המבוגר האחראי הרבה פעמים נוקט בגישה שאחד מתפקידיו העיקריים הינו הגנה על הילד מפני תלאות החיים, חוסר צדק חברתי, תגובות של אחרים וכו'.
הרבה פעמים מחשבה כזו עלולה להיות מלכוד מסוכן, לאו דווקא משום שהילד אינו זקוק להגנה מפני העולם. גם בתוך המשפחה ומחוצה לה, הנטייה שלנו היא לראות את הילד כחלש וכמי שאינו מסוגל להגן על עצמו, אך למעשה ילדים הם בעלי יכולת הישרדות וכוחות בהם לומדים להשתמש כדי לממש את רצונם המיידי, גם אם הדבר נובע מחוסר הבנה של השלכות למעשיהם או מתוך קושי לעמוד בדחיית סיפוקים. לעיתים הם אפילו לומדים לנצל פרצות בין סמכויות בכדי לספק את הרצון המיידי ואף לומדים גישה מניפולטיבית המתמרנת את הסמכויות השונות בכדי להשיג את מבוקשם באופן מיידי. לדוג': אם בתוך הבית יש גישות שונות בין ההורים, עשוי הילד לפנות לסמכות שנוטה להיענות לו יותר בקלות, להפגין מצוקה ובכך להביא סמכות זו להתנגחות מול הסמכות הנוקשה יותר. בכדי שהחינוך יצליח ויהיה יעיל, חייב להיות תיאום בין שתי הסמכויות אחרת נוצר מצב שבו רצונו של הילד הופך להיות העיקרון השולט בהתנהלות והורים לא מצליחים להיות בעמדה של סמכות וללמד אותו עקרונות וערכים. כפועל יוצא, דמויות הסמכות בחייו הופכות להיות כלי בידיו של הילד להשגת סיפוק מיידי. מה גם, הפגנת חולשה זו עלולה גם ליצור מצב שבו סמכות אחת תראה את עצמה כמחויבת ומבינה יותר כלפי הילד, תגן עליו מפני הסמכות היותר נוקשה אותה רואה כמזיקה ובכך נוצר מצב של עימות חזיתי בין שתי הסמכויות, לפעמים אפילו מול הילד עצמו.
מתי נדע שאכן הדמות הנוקשה "מזיקה"? ומתי נדע שאנו "נפלנו בפח" והפכנו לכלי בידיו של הילד? ומתי נדע שהילד הפך להיות לנו מחנך ומפקח?
לא קל לענות על זה שאלות אלה. אבל בכדי שנוכל לפחות לבדוק מהו המצב, חשוב להבין אם הילד אכן למד דבר מה חיובי מהאירוע וחשוב לבדוק מהי רמת האמון שלנו לגבי הסמכות השנייה. באותה מידה רצוי שנדע כי אכן אותה סמכות (הורה/מחנך), גם אם נוקשה יותר, אכן פועלת מתוך עיקרון של הבנה מה עליה ללמד את הילד שיעזור לו להסתגל לחיים כפי שהם. כשאנו בספק לגבי הנושאים הנ"ל חיוני לפנות לאיש מקצוע כמו פסיכולוג אשר יכול בצורה אובייקטיבית לבדוק אם אכן "נפלנו בפח" והגבנו למניפולציה או אם שתי הסמכויות פועלות מתוך אינטרסים שהם שקולים ומכוונים לטובת הילד תוך בדיקת ההשלכות של המעשה בעתיד. פניה זו חשובה גם במצבים בהם נמצאים ההורים בסכסוך (כמו גירושין) ויש מחלוקת בנושא ראיות שונות לגבי החינוך ומהי טובת הילד. היא לא פחות חשובה כאשר המחלוקת היא בין מחנך להורה. בכל מקרה חשוב להבין שכאשר סמכות אחת פועלת נגד השנייה מבלי בדיקה, עלול להיווצר מצב שבו סמכות אחת נגד השנייה משמעותה – אין סמכות מכוונת מול הילד!
ישנה גם האפשרות שגם אם הילד אכן סובל, ילמד לנצל את הסבל כדי להשיג כוח ושליטה מעמדה של מסכנות. אם יצליח בכך, עלול הילד לזכות ב"רווחים משניים".
אלה מביאים בסופו של דבר ללמידת "תפקיד של מסכן" כאמצעי לסחיטה רגשית גם בהווה וגם כמבוגר. משמעות הדבר שאפילו לא ינסה ללמוד התמודדות עם הגורם לסבל בצורה בריאה. לדוג': ילד מתלונן בפני הוריו על כך שהעליבו אותו. במקום ללמוד להתמודד עם סיטואציות דומות באופן עצמאי, יפעיל באופן קבוע את הוריו ואלו לא יצליחו ללמדו כיצד להגיב, דבר שיוצר תלות ולמידת תפקיד של "מסכן" באופן תמידי. אסכם באומרי שכאשר סמכויות מתואמות נתפסות כבעלות דרישות ברורות וחד-משמעיות, ייווצר מצב שבו הילד מפנים סטנדרטים ברורים ומכוונים. לדוג': מחנך והורה דורשים מהילד להכיר בהתגרות שלו כדבר המחייב את המבוגר האחראי להעמיד גבולות ולהגיב בהתאם.
במצב זה הדרישות יהיו ברורות ויגרמו לילד להפנים זאת היות ונדרש לכך משני הצדדים. בנוסף יכול הילד לבדוק אם חרג מהמצופה ממנו בעצמו ולקחת אחריות אישית על מעשיו. עמידה בסטנדרטים תהווה עבור הילד אומדן לבדיקה עצמית לגבי התנהגותו ובמקביל גם מקור לתחושה של ביטחון שנוצר עקב היותם הסמכויות "בעלות שיניים". כלומר, היותן מספיק חזקות וברורות מולו, משמעות הדבר שאם כך-יהיו גם מספיק חזקות על-מנת להגן עליו מפני אחרים ובשל כך אלו עבורו כמעגן בטוח ויציב בחייו.
שרה יעקב פסיכולוגית חינוכית בכירה
מנהלת מרכז מיפל http://www.maypal.co.il/
